בית אלטמן
בית אלטמן – רחוב פרנקפורט 1, פינת וילנא 7.
בסוף שנות ה-20 הוקמה בתל-אביב אגודה של נהגי אוטובוסים שהתאחדו לכדי גוף המנוהל על-ידי העובדים, שלימים הפך לקואופרטיב ‘המעביר’. זאת הייתה תקופה של מימוש הרעיונות הנשגבים של תנועות הפועלים בארץ, אשר דגלו בשיתוף, בעזרה לזולת ובערבות הדדית. אנשי הקואופרטיב גם התיישבו זה לצד זה בבלוק הנתחם בין הרחובות ארלוזורוב וז’בוטינסקי מדרום ומצפון ודיזנגוף ובן-יהודה ממזרח וממערב. למתחם הקטן הזה קראו ‘שיכון יד המעביר’.
על אחד המגרשים בשיכון, זה העומד בפינת הרחובות וילנא ופרנקפורט הוקם בשנת 1933 בית בן קומה אחת עבור משפחת רדקביץ. שנתיים מאוחר יותר המגרש נמכר למרקו ולאלזה אלטמן. הבית הקטן שעמד על המגרש נהרס ובמקומו נבנה בית בן שלוש קומות, בסגנון הבינלאומי. זהו ‘בית אלטמן’ שתוכנן על-ידי האדריכל צבי ספוקויני ובנייתו הושלמה בשנת 1936.
באותן שנים הוקם ממש בשכנות ל’בית אלטמן’ מוסך מקצועי ששירת את נהגי האוטובוס של החברה. בהמשך, חברת ‘המעביר’ התאחדה עם חברת ‘רגב’ וביחד הפכו לקואופרטיב של ‘דן’, וכך גם שמו של המוסך שונה והוא נודע בציבור כ’מוסך דן’. המוסך שהיה שם דבר בעיר, נהרס בשנת 2008 ועל חורבותיו הוצב מגדל מגורים רב קומות: ‘ארלוזורוב 17’ שצלו הכבד נופל על הבית החינני.
כבר בשנת 1941 אלזה אלטמן מוכרת את הבניין לאיש העסקים משה קרסו. זה האחרון חלש באותם ימים, הרבה לפני שהפך ליבואן הבלעדי של מכוניות רנו, על מוסכים ועל סוכנויות להפצת רכבים מסוג שברולט ואולדסמוביל. את המשאיות של ‘בדפורד’ לדוגמה, חברת קרסו מפרסמת ב-1937: “סרן אחורי מרחף כולו. שלושה קפיצים כבדים ומיוחדים נמצאים באחור. הדלקה אבטומטית, פנסי חזית, תיבה של מציתים מרובים, דינמו בעל מרץ גדול.”
משפחת אלטמן המשיכה להתגורר בבית גם לאחר המכירה. בשנת 1946 ערכו בדירתם קבלת פנים לכבוד נישואיה של בתם, שושנה אלטמן, לצבי-הנס כהן. קרסו הוריש את הנכס לבתו בלה קרסו שהתחתנה עם דוד חכמי, מייסד חברת הביטוח ‘הפניקס הישראלי’. בלה נפטרה בשנת 1981 ו’בית אלטמן’ עבר בירושה לילדיה יוסי חכמי וניצה קנפר.
למרות עושרם המופלג של משפחות קרסו וחכמי לא תמיד הבית טופל בצורה ראויה. במאי 1988 שולחים דיירי הבניין את המכתב הבא למנהל ההנדסה בעירייה: “בביקורת שנערכה בבניין ע”י המהנדס אריה שפירא נמצאו ליקויים שהכרח לתקן אותם. פניותינו המרובות לבעל הבית –דוד חכמי, לתקון הליקויים לא נענו עד היום, לבד מכך שהוא פרק את הקיר הדרומי בחדר על הגג ובנה אחר במקומו… בעל הבית בוחר לזלזל בחובותיו ובאחריותו, והוא, איש אמיד ובעל אמצעים מרובים, אינו מוטרד מהסכנות ומהסבל שהוא גורם לדיירים.”
בשנת 2000 התבצע שימור ושיפוץ ל’בית אלטמן’ ונוספה לו קומה, בפיקוחו של האדריכל מיכאל סתר.
