בֵּית הַבַּד שֶׁל הָאַחִים בְּרֶסְלָב

בית הבד של האחים ברסלב – דרך יפו 11, פינת סמטת בית-הבד 1. 

מקורו של השם ‘סמטת בית הבד’, המחברת בין דרך יפו לבין רחוב הרצל, נעוץ בבית הבד ההיסטורי ובמפעל השמן שהקימו האחים ברסלב לפני למעלה ממאה שנים, במקום עליו עומד כיום הבית שבצילום. הם היו שלושה אחים: בן-ציון הבכור, יהושע-זאב ויעקב.

שורשיה של המשפחה בעיר מיר שבמחוז מינסק (כיום בלארוס). הם החלו לעסוק ולסחור בשמנים ואף הקימו מפעל באודסה, ממנו קצרו רווחים נאים. בן-ציון תחילה, ואחריו אחותו ושני אחיו הצעירים, נסחפו אחר הרעיון הציוני. כבר בשנת 1900 רכשו נחלה באזור רחובות באמצעות שליחים, ואחר-כך גם עלו ארצה בזה אחר זה. 

הפרק החקלאי בחיי המשפחה לא הוליד הצלחה מרובה. בשנת 1907 שבו לעסוק בתחום בו היו מומחים. הם שכרו אורווה ב’בתי ורשה’ ביפו והקימו מפעל שמן. את הדחיפה המסחרית העצומה לעסקי השמן הם קיבלו בזכות ההכשר שהרב קוק העניק למוצרים שלהם, בניגוד לדעת שאר הרבנים בארץ: 

הננו להודיע בזה לאחֵינו בני-ישראל ששמן שומשמין של פסח שנעשה בבית הבד של האחים ברסלב הוא מנוקה מכל חשש תערובת חמץ ומשומר מכל ביאת מים באופן שאין בו שום חשש מנהג מלאכלו בפסח, ביחוד אחרי טיגונו. 

החוש העסקי המפותח של בן-ציון ברסלב התבטא באופן מיידי, באמצעות מודעות שפרסם: “יזהרו לקוחותינו הנכבדים לדרוש על כל פח, הכשר מיוחד.”

מספר שנים מאוחר יותר העבירו את המפעל ואת בית הבד למגרש שנמצא על הדרך מיפו לשכם, סמוך למסילת הרכבת ולשכונת ‘אחוזת בית‘. השמן המיוצר במפעל היה חיוני לצבא העותמאני ולכן האחים ברסלב היו בין היהודים הבודדים שלא גורשו מתל-אביב, במהלך מלחמת העולם הראשונה. כששבו היהודים לעיר, ובעיקר לאחר פרעות תרפ”א והנהירה של תושבים חדשים ושל עולים לתל-אביב, שגשג המפעל שהתגאה ב”שמן שמשומין ושמן זית, מבית החרושת לשמנים המפורסם של האחים ברסלב, דרך יפו תל-אביב.”

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך דרך יפו, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית הבד של האחים ברסלב.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך דרך יפו, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית הבד של האחים ברסלב.

עם השנים פעילות המפעל השתנתה ובני משפחת ברסלב החלו מייצרים גם טחינה. בשנת 1929 נוצר בבית הבד של האחים, המותג ‘אחדות’, המוכּר בגלגולו הנוכחי כ’טחינה אחוה’. ההצלחה וההתפתחות של החברה דרשו מעבר למקום נרחב יותר. עד אז אגב, שמה של הסמטה היה ‘סמטת פינסקר’, אבל בעירייה החליטו שפינסקר זכאי לרחוב גדול יותר והעתיקו את שמו לרחוב בו הוא נמצא עד היום. 

לבקשתו של מאיר דיזנגוף, כאות הוקרה לבית הבד, הסמטה שהתייתמה משמה המקורי הפכה ל’סמטת בית הבד’. את בית הבד סגרו סופית בשנות ה-40 ומכרו את חלק המגרש עליו עמד. המבנה של ‘בית ברסלב’ נותר בבעלותו של בן-ציון, האח הבכור. חלק מהמבנה בדרך יפו הושכר לבית מלאכה לניר ‘מזרחי’, שכהגדרתו: “מכין כל מיני שקי ניר ומעטפות.”

לשכנותו המיידית של הבית עם ‘בית רומנו‘ היו השלכות גם על פעילותו. ‘בית רומנו’ שימש בשנות ה-50 וה-60 מוקד עליה לרגל לרבים מתושבי העיר שחיפשו בגדים במחירים נוחים. באותה תקופה ניתן היה למצוא בדרך יפו 11 את מפעל ‘תפארת’ – “קונפקציה לבגדי ילדים.” אלישבע פלטניק, בתו היחידה של בן-ציון, היא שירשה את הבית. ב-1963 מפעל ‘תפארת’ התפתח במידה ניכרת עד שבעליו, אריה קבילי, רכש מפלוטניק את המבנה כולו.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.

ניתן לשתף את המאמר