בֵּית משֶׁה קָרָסו

בנובמבר 1927 ניתן אישור לאכלס את המבנה. עם השנים נבנה בית נוסף על אותו שטח, שכתובתו רחוב השומר 5 וגם הוא היה בבעלות משפחת קרסו. משה וציפורה (פלומבה) התמקמו בדירה מרווחת במיוחד בבניין. אנג’ל ודודון קרסו התיישבו בדירה אחרת, ביחד עם שתי בנותיהם אסתר ומטילדה. בשנת 1936 סידר לעצמו אנג’ל קרסו חניה מקורה בחצר, ללא שקיבל לכך רישיון. תחילה נטען כי הדבר מפריע לשכנים. 

בנובמבר 1936 לאחר שקיבל את הסכמת השכן מרחוב השומר 3, אריה אזולאי, שלח אנג’ל בקשה לעירייה עם הסבר מדוע הקים את החניה: “נאלצתי לסדר את הגרז’ הזה כדי לאכסן בו אוטו לוקסוס פרטי שלי, כדי שלא לעזוב אותו בשמש והגשמים.” אלא שהפקחים לא שעו לבקשותיו ואף הטילו עליו קנס והוציאו לו צו הריסה. אנג’ל קרסו לא ויתר. הוא שולח בקשה חדשה כדי לבטל את הכוונה להרוס את החניה: “וכי במקרה אם ייהרס, יהיה מקום זה מיועד לזבל ולכלוך בהיותו קרוב לשוק.” השוק, הוא כמובן ‘שוק הכרמל’ ששוכן מרחק עשרות מטרים מהבית. לבסוף, הותר לו להשתמש בחניה שסידר לעצמו בחצר.

אחד מבתי העסק הראשונים שנפתחו בקומת הקרקע של הבית היה בית מסחר לרהיטים משומשים בשם ‘מרכז רהיטים’. בשנת 1938 פעלה כאן גם חנות אופניים, אבל שתי החנויות שהטביעו את חותמן על תולדות ‘בית משה קרסו’ היו חנויות בגדים. הראשונה, היא חנות הבגדים ‘הדר’ בניהולו של יוסף שפרן, שנהג לפרסם מודעות בעיתונות היומית בתדירות גבוהה: “כתנות, עניבות ופיז’מות המודרניות ביותר, במחירים זולים, רק אצל הדר (מודעה שהתפרסמה בעיתונים שונים, כמעט על בסיס יומיומי, בשנת 1935).” חנות ‘הדר’ שפעלה במשך עשרות שנים, הפכה לחלק מהנוף של רחוב נחלת-בנימין. החנות השניה, חנות שהתמקדה במכירת כובעים ומגבעות נקראה ‘המבחר’ והייתה בבעלותו של של מרדכי-צבי רובק. מרדכי-צבי גר עם אשתו שרה, ברחוב התבור, במרחק הליכה קצר מהחנות.

חנויות נוספות שפעלו בקומת המסחר במהלך הדורות: חנות בגדים של אברהם יעקובוביץ’ בשנות ה-40, בית מלאכה לייצור ארנקי פלסטיק בניהולו של לייב בלנק בשנות ה-60 וחנות נוספת לדברי הלבשה של ציון וגבריאל קדוש החל משנות ה-70.

משה קרסו נפטר בגיל 77 כשהוא עדיין גר בביתו. עיתון ‘על המשמר’ 2.9.1962: