דָהרַמְסָלָה

דָהרַמְסָלָה יושבת למורדותיו של רכס ההימלאיה, מוקפת משלושת עבריה רכסי הרים. למרגלותיה פרוש  עמק קַנְגְרָה. הישוב שוכן כ-500 ק”מ צפונית לעיר הבירה ניו-דלהי, בלבה של מדינת ׁהימצָ’אל פּרדש. דָהרַמְסָלָה היוותה מעין פונדק דרכים עבור אנשי ההרים עד אשר הבריטים הפכו אותה לעיירת קייט. בתחילת המאה ה-20 פקדה את המקום רעידת אדמה קטלנית והישוב ננטש על-ידי בני המערב שהחליפו אותו בעיר שימלה. את תהילת העולם שלה העניק לדָהרַמְסָלָה הדלאי לאמה אשר נמלט לכאן מטיבט בשנת 1959 והפך את העיר למקום מושבו ולמרכז ראשון במעלה עבור הקהילה הטיבטית בגלות. כיום דָהרַמְסָלָה משמשת מוקד משיכה לנופשים ההודים כמו גם לתיירים המחפשים שלווה ולאלו המתעניינים בתרבות טיבט. כל אלו מציפים אותה בעונת השיא, בין החודשים אפריל עד יולי. החל מאמצע חודש יולי ועד סוף חודש ספטמבר ניתכים גשמי מונסון עזים על האזור כולו ואפיקי המים עלולים לעלות על גדותיהם.

המבנה של דָהרַמְסָלָה מתעתע מעט. למעשה, מדובר בתפזורת של ישובים בעלי אופי שונה לחלוטין זה מזה, הנכללים כולם תחת הכותרת דָהרַמְסָלָה ומשויכים לאותה רשות. דהרמסלה התחתית המכונה “דָהרַמְסָלָה ההודית” נמצאת בגובה 1,400 מ’ מעל-פני הים ונראית כמו עיר הודית טיפוסית. דָהרַמְסָלָה עילית, הידועה יותר בשם ‘מקלוד גאנג”, ממוקמת במרחק 10 ק”מ ממרכז העיר ההודית, והיא נמצאת במעלה ההר, בגובה של 1,800 מ’ מעל פני-הים. עוד בחלק העילי: המתחמים הפופולאריים בקרב תרמילאים, בַּאגְסוּ ודַהרמְקוֹט. עבור מרבית התיירים, לחלק התחתי חשיבות לוגיסטית בלבד. בין ‘מקלוד גאנג” לבין מרכז באגסו מרחק של כשלושה ק”מ.

הדלאי לאמה היה עסוק בפעילות פוליטית ענפה עד תחילת שנת 2020 ועל-כן הוא נעדר מדהרמסלה יותר מכפי ששהה בה. אבל הדלאי לאמה התעייף והוא מבלה את רוב זמנו במעונו. הסיכוי להיפגש איתו פנים-אל-פנים, או להקשיב לדרשה שלו, הפך אם כך למעשי בהרבה מכפי שהיה בעבר. ניתן גם להקשיב להרצאות מפי מורים טיבטים ולהשתתף בפעילויות שונות המייצגות את הבודהיזם הטיבטי, אך גם את הפילוסופיה והמסורת ההינדית. חלק מפעילויות אלו נועדו לתיירים בלבד ויש להתייחס אליהן בהתאם. מספר רב של בתי-ספר ואשרמים מציעים קורסים ביוגה, במדיטציה וברייקי. אלו השוהים פרקי זמן ארוכים יותר יוכלו להתנסות גם במדיטציה בטכניקת הוִיפָּסָנָה. לאנשים פחות רוחניים, מוצעות בדהרמסלה סדנאות בישול.

מתחם צוּגלָאגקַהאנְג, בחלקה הדרום-מערבי של מקלוד גאנג’, משמש כלב הפועם של המושבה הטיבטית. עולי הרגל הבודהיסטים שמגיעים לדָהרַמְסָלָה, מקיפים את המתחם ומסובבים את גלגלי התפילה, כנהוג גם בטיבט. לא במקרה זכה המקום לכינוי המחייב: “להסה הקטנה”. מלבד המקדש המרכזי המכונה בחיבה: “המקדש של דלאי לאמה”, ממוקמים כאן גם מנזר נאמגיאל, מוזיאון טיבט וכן קומפלקס מבנים המשמשים למגוריו של הדלאי לאמה ושל הצוות הנרחב העומד לרשותו.

במרחק של קילומטר וחצי ממתחם צוגלאגקהאנג, במורד הדרך לכיוון דָהרַמְסָלָה-תחתית, שוכנת הספרייה הטיבטית ובסמוך אליה מבני הממשלה הגולה וכן המכון לרפואה טיבטית. הספרייה אוצרת מידע עצום בכל הנוגע לתרבות טיבט. המקום מציע לבאים בשעריו הרצאות ושיעורי פילוסופיה והוא מרכז את פעילותם של המתנדבים הרבים הנלחמים למען עצמאותה של טיבט.

בהיותה מוקד תיירות בעיקר עבור מטיילים צעירים, או כאלו שמסתפקים בתנאי מחיה צנועים, מרבית המסעדות המקומיות וכן בתי-ההארחה ובתי-המלון של דָהרַמְסָלָה, הם בעלי אופי עממי עם ארומה הודית טיפוסית. לכן, את ההמלצות למקומות לינה ראוי לקחתבערבון מוגבל, אלא אם כן הממליצים שהו במקום ממש בשנה האחרונה. רק מספר מצומצם של מלונות מתאימים לתיירות ממוסדת, ובהם בולט מלון הבוטיק קונור האוז שלמרבה הצער מחזיק במעט מאד חדרים. מלונות נוספים המספקים חדרים ברמה נאותה הם Surya Resort וגלנמוּר קוטג’ס הרומנטי, שמשקיף על העמק.

אפשר לצאת מכאן למספר טרקים יפהפיים, כאשר חלקם אינם כרוכים בלינה מחוץ לדָהרַמְסָלָה. לדוגמא: יום הליכה שמתחיל במקלוד גאנג’. תחנה ראשונה במפל מים (Bhagsunag) ליד באגסו. משם דרך דהרמקוט אל המקדש של גאלו ואחר-כך אל הכפר נאדי. בין גאלו לנאדי נשקפים נופים מרהיבים של רכס הדהאולדהר. מנאדי, בחזרה למקלוד גאנג’ דרך סַנְסֶט רוֹד. סה”כ 12 ק”מ של הליכה מתונה. יום הליכה נוסף ניתן לערוך לכיוון טריונד, השוכנת 7 ק”מ בלבד ממקלוד גאנג’. הדרך חולפת ביערות אלונים כאשר מצד אחד נופיו הדרמטיים של עמק קנגרה, ומצד שני פסגותיה המושלגות של ההימלאיה.

ההליכה לטריונד מהווה את היום הראשון של חלק מהטרקים הממושכים יותר. אחד מהיפים שבהם מחייב לפחות כחמישה ימים והוא מוביל מדהרמסלה ועד צ’מְבּה, במסלול: מקלוד גאנג’ – טריונד – מערת לאהש (3,600 מטר מעל פני-הים) – מעבר אינדראר (4,375 מטר)  – צ’אטרו פאראו (3,700 מטר) – קוארסי (2,747 מטר) – מאצ’טאר (1,800 מטר) – צָ’מבּה.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.