בית פינקלשטיין
בית פינקלשטיין – רחוב חיסין 27.
תלוש לגמרי מהסביבה התל-אביבית, ‘בית פינקלשטיין’ ניצב בשכנות לבתים אשר נבנו בסגנון הבינלאומי, אבל יכול היה להשתלב ביתר קלות בירושלים, או בעיר אירופאית. אין זה מקרה – לכך כיוונו בעליו רחל וליאון פינקלשטיין, ביחד עם חברם, האדריכל ראובן מיטלמן.
בשנת 1941 רכש ליאון פינקלשטיין מגרש ב’שכונת בוגרי הגימנסיה’. המגרש שהיה שייך עד אז לגברת לאה קוריס, ממוקם ברחוב חיסין סמוך ל’גינת צמח’ ובמרחק קצר מאד מ’תיאטרון הבימה’. בשכונה גרו בין היתר, אנשי חינוך שהיו קשורים ל’גימנסיה הרצליה’ ובהם יהודה לייב מטמון-כהן וברוך בן-יהודה, אביה של נתיבה בן-יהודה, שגדלה כאן.
בני הזוג פינקלשטיין, באו שניהם ממשפחות אמידות. ליאון פינקלשטיין אף עשה הון במפעל התרופות שניהל. בהקמת הבית שהיה אמור להיות “בית חלומות” החליטו לא לחסוך בדבר. ראובן מיטלמן עיצב אם כך, וילה עירונית שלא הייתה כדוגמתה בעיר. רבים הכתירו אותה כבית המפואר בתל-אביב, למרות שהיו אדריכלים אחרים שעיקמו את האף לנוכח חוסר ההתאמה בין המבנה לבין סביבתו. אירנה ידידיה, בתם של בני הזוג, סיפרה באחד הראיונות: “אבא והמהנדס מיטלמן התיישבו ליד השולחן בפינת האוכל ואבא צייר על הנייר את הבניין שהוא רוצה. הוא אמר שהוא רוצה ששני שלישים מהבניין יוקצו למגורים ושליש ישמש כמשרדו. הוא צייר את העמודים ואת חדרי השינה למעלה, את הסלון וחדר האוכל למטה, ואת המרפסת שלימים השקיפה על גינת חיסין. דובר על קירות עבים בגלל מזג האוויר ועל תריסי גלילה שטרם נראו אז בעיר, על חדר הסקה ועל גרם מדרגות וקירות שיש ופינת אוכל ספונת עץ, וגם חניה”.
ליאון פינקלשטיין לא זכה ליהנות מהבית עליו חלם. הוא נפטר במפתיע בשנת 1945, מעט לפני מועד סיום הבניה ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. האלמנה רחל, ביחד עם שתי בנותיה, אירנה ורות, גרו בבית היפה שנים ארוכות, כשאת האגף שהיה אמור לשמש כמשרד לאב המשפחה פינו למגוריה של משפחת קרובים. רחל פינקלשטיין נשארה בבית עד יום מותה, גם כאשר חיה בו בגפה לאחר שבנותיה נישאו. היא נפטרה בשנת 1995 ומאז היה הבית מקור למאבקים והתנצחויות בין היורשות לבין הרשויות העירוניות שהכריזו על ‘בית פינקלשטיין’ כבית לשימור, דבר המונע שינוי המבנה והרחבתו. לפי הפירסומים הבית נרכש לבסוף על-ידי איש הממון יגאל אהובי, אלא שהוא נותר מיותם ונטוש גם בימים אלו.
צורתו של הבית והיותו עזוב תקופה ארוכה כל-כך, בלב שכונת מגורים מבוקשת, הולידה סיפורים ואגדות על “בית הרפאים”. רבים סקרנים לדעת מה יש בתוכו של הבית המסתורי.
ביוני 2004 פורסמה בעיתון ‘הארץ’ כתבה נרחבת על הבית ברחוב חיסין, מאת דליה קרפל:
מצופות הקטיפה והעמיסו אותם על משאיות באישון ליל. באחת הפריצות החל אמנם מישהו לפרק את מעקה המדרגות, סורג ברזל מפואר בסגנון אר-נובו המתעקל באלגנטיות לקומה השנייה, אבל מתברר שפעם בנו כאן כמו שצריך: הפורץ הצליח לחלץ רק צד אחד מקיר הבטון העבה, והתייאש.
מאז שהבית עומד בשיממונו פרצו לתוכו לפחות ארבע פעמים. בפריצה הראשונה נלקחו כלי הכסף והסרוויס מפורצלן, שהובא לכאן על ידי בעלי הבית עוד בשנות ה-40. בהמשך הורידו הפורצים את הנברשות והמנורות המפוארות. אחר כך הוציאו את ריהוט העץ המגולף, את השידות והכורסאות
מאז שהבית עומד בשיממונו פרצו לתוכו לפחות ארבע פעמים. בפריצה הראשונה נלקחו כלי הכסף והסרוויס מפורצלן, שהובא לכאן על ידי בעלי הבית עוד בשנות ה-40. בהמשך הורידו הפורצים את הנברשות והמנורות המפוארות. אחר כך הוציאו את ריהוט העץ המגולף, את השידות והכורסאות מצופות הקטיפה והעמיסו אותם על משאיות באישון ליל. באחת הפריצות החל אמנם מישהו לפרק את מעקה המדרגות, סורג ברזל מפואר בסגנון אר-נובו המתעקל באלגנטיות לקומה השנייה, אבל מתברר שפעם בנו כאן כמו שצריך: הפורץ הצליח לחלץ רק צד אחד מקיר הבטון העבה, והתייאש.
אלכס מיטלמן מוסיף את עדותו האישית: “כנראה שבזכות הבית הזה הגעתי לאוויר העולם. הורי, ראובן ואירנה מיטלמן, סיימו את לימודי האדריכלות באוניברסיטת וורשה, בשנת 1933, (במחזור האחרון שיהודים הורשו לשבת באולם ההרצאות ולא ביציע.) באותם ימים אפלים, איש לא היה מעסיק אדריכל יהודי, ולכן הורי קפצו על המציאה, כאשר פגשו בחופשה בזקופּנה, מיד אחרי גמר הלימודים את מר פינקלשטיין שהציע להם הצעה מפתה: לנסוע באניה לפלסטינה, ולבנות עבורם מפעל תרופות ובית מגורים. אם הם לא היו מתפתים, קרוב לודאי שהיו נכחדים יחד עם הוריהם ושאר בני המשפחה, שנשארו בפולין ונשלחו לטרבלינקה. המפעל הוא מפעל אסיה בפתח תקוה, שלימים הפך לחלק מקונצרן טבע, והבית הוא הבית ברחוב חיסין 27.”
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.