בית בנדרלי
בית בנדרלי – רחוב גאולה 47.
רחוב גאולה נמתח על-פני 500 מטר, מרחוב אלנבי ועד חוף הים. בשנת 1931, כאשר נבנה ‘בית בנדרלי’, היה זה הרחוב הצפוני ב’שכונת גאולה’ הקטנה. בחלקה הדרום מזרחי של השכונה נמצא ‘כרם התימנים‘, ומצפונה השתרעה שכונה קטנטנה נוספת בשם ‘מאה שערים’.
בני-הזוג טובה לבית ויסמן, ויצחק בנדרלי, שהיו בסוף שנות ה-20 לחייהם והתגוררו לאחר נישואיהם ברחוב שרעבי ב’נווה-צדק’, רכשו את המגרש מאדם בשם זלמן גרשון. הם שכרו את שירותיו של האדריכל יהודה סטמפלר כדי שיתכנן עבורם בית בסגנון האר-דקו. סטמפלר, שהיה ידוע בעיר כמי שמתמחה בהוספת קומות לבתים קיימים, הכין מלכתחילה תכנית למבנה בן קומה אחת עם ששה חדרים, וכן “קומה ב’ עתידית”, כפי שרשם על השרטוטים. ואכן, עוד בטרם הסתיימה הבניה, טובה ויצחק בנדרלי השתכנעו שעליהם להשקיע במבנה גדול יותר, שאת דירותיו יוכלו להשכיר. לא זו בלבד שהם מבקשים לבנות את קומה ב’, אלא שלבסוף נבנה בית בן שלוש קומות. למעשה, מאז שהמבנה היה מוכן לאיכלוס באפריל 1932, ועד היום, חזותו לא השתנתה.
אחד מבתי העסק הבולטים שנפתחו בבית בשנות ה-30, היה בית מסחר לרהיטים ולמציאות בשם ‘קדימה’:
אנו קונים במזומנים. מערכות רהיטי בית ורהיטים בודדים, מרבדים, פסנתרים, כלי בדולח, חרסינה, כסף, זהב, וסחורות אחרות.
בנובמבר 1939 מכתב של יצחק בנדרלי אל ועדת בניין ערים מעיד על מצבו הדחוק:
הנני פונה אליכם בבקשה דלקמן: בביתי, רחוב גאולה 47, ישנו בית מסחר לרהיטים של זיגפריד פרוידנטל. הרישיון נגמר בספטמבר. הנ”ל פנו לעירייה לחדש את הרישיון, והנה עיכוב, דורשים מהם להקים גדר לפני הבית. מובן כי חובה זו מוטלת עליי בתור בעל הבית, אך עשיית הגדר היא כרגע בלתי אפשרית. עצם בניית הגדר וסידור הגינה צריכים לעלות כספים רבים שאין באפשרותי כיום להוציא. על כן הנני מבקש את כבודו לדחות את שאלת הגדר והגינה לזמן אחר.
לאור המצב הכלכלי הקשה בארץ באותם ימים, ניתנת ארכה של שנה.
באמצע שנות ה-50 מצליח יצחק בנדרלי לקבל אישור מיוחד לפתיחת מסעדה או בית הארחה במבנה עבור שוכר המעוניין לנהל במקום בית עסק. אלא שהדבר מעורר תרעומת בקרב מוסד שנקרא ‘ארגון בתי הארחה, על יד ההסתדרות הכללית של המעמד הבינוני בישראל’ והם מנפיקים מסמך בנדון : “א.נ., האדון יהושע בילט הגיש לכבודו בקשה לאשר לו רישיון לבית הארחה ברחוב גאולה מספר 47. לדעתנו אין מקום לפתיחת בית הארחה במקום הזה היות והסביבה מלאה וגדושה עסקים מסוג זה. ידוע שבתי הארחה עוברים כעת משבר כלכלי קשה וכל עסק נוסף עלול לסבך את המצב עוד יותר. אי לזאת אנו מתכבדים בזה לפנות לכבודו בבקשה דחופה לא לאשר את הרישיון המבוקש.” בתגובה, משיב עו”ד אליהו פכטמן (מאי 1955):
בשם מרשי מר יהושע בילט אני מרשה לעצמי לפנות בזה לכבודו בבקשה לתת לו רישיון למסעדה בבית ברחוב גאולה 47 תל-אביב, ומנמק את בקשתו כדלקמן: 1. מרשי היה במשך שנים רבות בעל מסעדה שהיה לה שם ידוע כמסעדה כשרה בוינה. 2. בדעתו של מרשי לפתוח כעת בדירתו, שהיא נמצאת בקומה א’ והיא דירה מרווחת, מסעדה. 3. אין כל מניעה חוקית למתן הרישיון המבוקש מאחר שלפי הרשימה של האזורים מותר במקום הנ”ל לפתוח מסעדות. 4. מרשי קיבל בהתחשב בכל העובדות הנזכרות לעיל כבר את הרישיון מטעם משרד המסחר והתעשיה.
המסעדה נפתחה לבסוף במארס 1956. מודעה בעיתון ‘הצפה’: “נפתח זה עתה! מסעדת בילט (מקודם וינה). תל-אביב, רחוב גאולה 47. כשר בהחלט. אוכל טעים במחירים עממיים.”
החל משנות ה-60 דייר בשם אהרון גפן ניהל מדירתו חברה בשם ‘גפן יחסי ציבור’. לאדון גפן היו לא מעט חיכוכים עם משפחת בנדרלי. בין השאר התלונן על נזילות בעקבות הגשמים, ובעיקר התקומם כנגד הרצון לערוך שינויים ושיפוצים. בשנת 1992 קיבל מכתב מהעירייה: “בתשובה למכתבך הרינו להודיעך כי בעל המבנה פנה לחברת ‘עזרה וביצרון’ ומהנדס מטעמם פועל להכנת כתב כמויות לביצוע שיפוץ. בהקשר לטענתך שהנכם דיירים מוגנים, הריני להודיעך כי על הדיירים המוגנים מוטלת חובת השתתפות בהוצאות השיפוץ, בחלק היחסי.”
יצחק בנדרלי נפטר בשנת 1989. אשתו טובה, שבינתיים עברה להתגורר בגבעתיים, נפטרה בשנת 1999.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
