בֵּית גּוּטֶר

הבית באחד-העם 84 הוא מהראשונים שנבנו על אדמת סבח זריפה. הוא הוקם בשנת 1924 בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין, האיש שבנה את בית התאומים ברחוב מזא”ה, ובניהולו של עקיבא אריה וייס, מייסד שכונת ‘אחוזת בית‘. עשר שנים מאוחר יותר הבניין הורחב ונוספה עוד דירה בכל אחת משלוש הקומות. 

זמן קצר לאחר שמפעל לודז’יה נחנך נתקלו השותפים מפולין בקשיים כלכליים, עד כדי כך ששנה אחת בלבד לאחר שהקימו את בית החרושת, נאלצו למכור אותו לתעשיין המפורסם אריה שנקר. שנקר שהיה תעשיין מקושר ובעל אמצעים, הפך את לודז’יה למותג מוביל בשוק הישראלי. משנות ה-30 ועד שנות ה-70 היו כמעט בכל בית בארץ, פריטים מתוצרת המפעל. למרות מכירת בית העסק, משפחת גוטר שכבר השתקעה בביתה, הפכה אותו למקום מושבה הקבוע. באחת הדירות השכורות בבניין התגורר תעשיין נוסף שגם הוא הגיע מהעיר לודז’: ברוך גורלסקי שהיה בעלים של בית חרושת ללבידים. גורלסקי נפטר בדירתו ב’בית גוטר’ ביום בו פרצה מלחמת העולם השניה.

לשרה ולבנימין נולדו שלושה ילדים: יוסף, שלמה-זלמן ופולה. שרה גוטר לא הספיקה לגור בבית. היא שבה לפולין כדי לתמוך במשפחתה של בתה פולה וכדי לחסל את עסקי המשפחה בפולין. בשנת 1930 נפטרה במפתיע ונקברה בבית הקברות של לודז’. הבת פולה, בעלה ובנה, נספו בשואה והותירו את בנימין גוטר, שכבר היה אלמן, שבור לב. הוא נפטר בגיל 59 חולה ותשוש. הבן שלמה-זלמן שהיה ספורטאי ואף השתתף במשחקי המכביה, סייע בידי אביו בענייני העבודה כמו גם בבניית ‘בית גוטר’. הוא נשא לאשה את תמר מליניאק, וכמו אביו נשאר לגור בבית ברחוב אחד-העם 84, עד יום מותו. במשך כל השנים הבית נותר ברשות משפחת גוטר לדורותיה, והם גם אלו ששיפצו אותו בשנת 2013. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.