בֵּית דִּינָה רוֹזֶנְפֵלְד
בית רוזנפלד – רחוב מונטיפיורי 46, פינת יוחנן בן-זכאי 1.
ימי בראשית של ‘בית רוזנפלד’ לוטים בערפל. הגברת דינה רוזנפלד שחתומה על המסמכים בעת הקמת הבית בשנת 1925, אינה מופיעה במפקד האוכלוסין של אותן שנים, אין איזכורים שלה בעיתונות והיא גם לא רשומה בפנקס הבוחרים לעירייה. בטעות, העניקו לה את השם רינה רוזנפלד בחלק מאתרי האינטרנט המסקרים את המבנה, אבל שמה הוא דינה רוזנפלד. ככל הנראה ביצעה – כפי שעשו רבים באותה תקופה – עסקת נדל”ן למטרות רווח, ומיד מכרה את הנכס. לפי שנעלמו עקבותיה, היא בוודאי עזבה את הארץ ולא שבה אליה.
צמד השותפים, המהנדסים הנרי ליברסון וליאון פינשטיין, הם שתכננו את הבית, בלב העיר, סמוך לכיכר אלברט, וממש מול ‘בית הפגודה‘ המפורסם. כבר בדצמבר 1925 רשום על התכניות שלהם, כי אברהם צבי בוגייסקי הוא בא כוחה של הגברת רוזנפלד. הבניין נבנה בשני שלבים, תחילה הוקמו שתי קומות, וכעבור שנה נוספה קומה שלישית. בסוף שנת 1926 הבעלות על הבניין עוברת לגברת רבקה רבין. רבקה רבין ובעלה אברהם התגוררו בבניין עם שלושת ילדיהם: שרה, משה ואסתר, עד שנת 1931. באותה שנה נסעו לחו”ל, כפי שמציין במכתב לעירייה קרוב משפחה בשם אלימלך רוטשטיין, אשר עובר לגור עם אשתו בדירה של משפחת רבין.
בשנות ה-40, לאחר ששבה ארצה חולה, מתקשה רבקה רבין למצוא לעצמה דירה פנויה בביתה שלה. כך היא כותבת במכתב לעירייה, בנובמבר 1949:
בזאת הנני פונה בבקשה מכבודו, לאשר לי את התוכנית הרצופה בזאת להוספת דירה עבורי, בקומת הגג של בנייני ברחוב מונטיפיורי 46. אנו שתי משפחות עם 9 נפשות הגרים בשני חדרים צרים, וזקוקה אני בהקדם האפשרי לשני חדרים שאני רוצה להוסיף בקומת הגג. עלי לציין שהפינה שהצעתי לדירה בגג היא היחידה שבאה בחשבון, היות והיא שופעת שמש, דבר שדרוש לי מאוד למחלתי התמידית. על כן אבקשכם להתחשב עם הסיבות הנ”ל.
בשנת 1950 נדרשה התערבות של משרד ראש הממשלה כדי להשיג רישיון לפתיחת קונדיטוריה ב’בית רוזנפלד’, עבור אסירת-ציון בשם שרה לדרמן. במכתב למשרדים הרלוונטיים כותב מנכ”ל משרד ראש הממשלה:
הגברת לדרמן שרה, חברה בוועד ההצלה בפולין, נאסרה על ידי השלטונות הפולניים בנובמבר 1948 בעד הפעולות הנועזות שלה להצלת ילדי ישראל מהמנזרים ומידי הגויים. היא שלחה אותם באופן בלתי לגלי ובתנאים קשים ביותר ארצה. אחרי מאמצים רבים של משרד ראש הממשלה, משרד החוץ והג’וינט, שוחררה בינואר 1950. נבקשכם לעזור לגברת לדרמן להשגת רישיון עבור עסק כדי שתוכל להתקיים.
למרות התערבות של גורמים נכבדים נוספים, ובכלל זה מכתב שנשלח מטעם הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג, בוששו האישורים להגיע עד סוף שנת 1952, אז שולחת הגברת לדרמן בעצמה את המכתב הבא:
לפני זמן מה קיבלתי רישיון לקונדיטוריה מאת משרד המסחר והתעשיה. רק אחרי מאמצים וחיפושים מרובים עלה בידי למצוא מקום עבור הקונדיטוריה שלי ברחוב מונטיפיורי 46. העניין אצלי דחוף מאוד כי בעלי מחוסר עבודה זה שישה חודשים, ואני סובלת ממחלת לב שקיבלתי בפולניה בבית הסוהר. רק על סמך המאמצים המרובים מצד ראש הממשלה שלנו, כמעט גוססת הוצאתי מבית הסוהר והובאתי ארצה. עלולה אני להפסיד את האולם שבקושי כה גדול הצלחתי למצוא ובעל הבית עלול להשכירו לאחר. הנני תקווה כי תתייחסו לבקשתי כדי לאשר לי את פתיחת הקונדיטוריה ובזה תצילו אותי ואת בני משפחתי מחרפת רעב, מייאוש וניוון.
בשנת 1982 רכשו הרי ויעקב טרוסט, תושבי חוץ אמידים, את הנכס. בסמוך לכך החלו בתהליך שימור ושיפוץ של הבניין. כיום יושבים ב’בית רוזנפלד’ משרדי הפרסום מקבוצת ‘זרמון’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרט זה נראים הבתים ההיסטוריים המקיפים את כיכר אלברט בלב תל-אביב: בית דינה רוזנפלד, בית רומנוב, בית הפגודה, בית שפרן, בית ג’מילה אלבז ובית שמשי.
בסרט זה נראים הבתים ההיסטוריים המקיפים את כיכר אלברט בלב תל-אביב: בית דינה רוזנפלד, בית רומנוב, בית הפגודה, בית שפרן, בית ג’מילה אלבז ובית שמשי.
