בית פלסקובסקי
בית פלסקובסקי – רחוב ביאליק 16.
אי אפשר להחמיץ את המבנה הזה אשר בולט בזכות הצבעים הייחודיים לו. באמצע שנות ה-20 הוקם כאן בית בן קומה אחת בלבד, אבל בשנת 1932 הורחב המקום, בתכנונו של האדריכל מגידוביץ’, והפך לבניין בן שלוש קומות, וכך הוא נותר עד עצם היום הזה. הבית נבנה בהזמנתו של גדליה פלסקובסקי. המטרה בהרחבת המבנה ותוספת הקומות הייתה כדי להכשיר אותו לצורך השכרת דירות, אלא שהעירייה אישרה להקים דירה אחת בלבד בכל קומה, בעוד שפלסקובסקי ביקש לחלק כל קומה לשלוש דירות, כדי שהתשואה שיקבל מהדיירים תהיה גבוהה משמעותית. רק לאחר שמגידוביץ הפעיל את קשריו בעירייה, הונפק האישור הנדרש.
בשנים הראשונות, כשעוד היה בית קטן, התנהל כאן גן הילדים הפרטי שטיין, שמאוחר יותר עבר לרחוב הס. בלומה וגדליה פלסקובסקי וילדיהם, גרו בעצמם ברחוב נחלת בנימין. ב-14 באוגוסט 1927 מדווח פקח מטעם העירייה: “ביקרתי את הבניין בקשר עם בקשת תעודה לטאבו ומצאתי – א. הרישיון ניתן על שם פלסקובסקי הרשל גדליה, ביום 31 באוקטובר 1926. ב. הבית מכיל קומה אחת, שלושה חדרים, מרפסת מזוגגת, מטבח וחדר אמבטיה. ג. במקום חדר בית כסא סידרו אמבטיה, ובמקום חדר אמבטיה סידרו בית כיסא. חוץ מזה הבית מתאים לתוכנית. השינוי הנ”ל נתאשר.”
בסרטון זה המצולם לאורך רחוב ביאליק, נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים של תל-אביב, ובהם גם בית פלסקובסקי.
בסרטון זה המצולם לאורך רחוב ביאליק, נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים של תל-אביב, ובהם גם בית פלסקובסקי.
כאמור, בשנת 1932 המבנה הורחב. לצורך ההשקעה בפרוייקט, צירף אליו פלסקובסקי שותפים ופתח חברה בשם ‘בית בלומה בע”מ’ שבאחריותה יתנהלו ענייני הבית. בין השותפים בלטו ברטה וברל ברדך. באותן שנים התגוררו בדמי שכירות בבית – בין היתר – המשפחות צרלינג, סוקולינסקי, רוזנקרנץ וליסטרניק.
לשכת הפקחים על החינוך בבתי-הספר העירוניים העבירה את משרדיה לאחת מקומות הבניין בסוף שנות ה-30, ומאוחר יותר נפתח גם אגף של מערך החינוך העירוני שנקרא תחנה פסיכו-היגיינית, וזאת בהשראת פסיכיאטר הילדים ד”ר יהושע פישל שניאורסון, שהשתמש בשיטות שנויות במחלוקת לאבחון תלמידים חריגים. מפעם לפעם הלשכה מפרסמת מודעות בעתון מהן ניתן ללמוד שמישהו מבין הפקחים הושפע מד”ר שניאורסון והוקסם עד מאד מן המילה ‘פסיכו’… בסוף שנות ה-30 נקראות התלמידות להגיע ל’תחנת התיעצויות לפסיכו-היגיינה של ילדות’. בעתון ‘המשקיף’ מ-14 בספטמבר 1943 כתוב:
התלמידים שנרשמו לבי”ס העירוני המקצועי ושעדיין לא נבדקו בתחנה לאוריינטציה מקצועית, חייבים לבא לתחנה, רחוב ביאליק 16, לבדיקה פסיכו-טכנית.
והגדילו לעשות בענייני הפסיכו, במאי 1947, כפי שמשתקף מתוך הודעה בעתון ‘הצפה’:
שעורי הכנה למורים ורופאים יפתחו ע”י התחנה לפסיכו-היגיינה של הילדות, בשדה הפסיכו-פאתולוגיה ופסיכו-תראפיה לילדים עצבניים.
בשנת 1956 עברה התחנה מרחוב ביאליק למשרדים חדשים בשדרות דוד המלך. החל משנות ה-60 התמקם בבניין סניף תל-אביב של אקי”ם (שנקרא אז ‘אגודה לקימום מפגרים’).
בשנת 1950 קיבלה משפחת ברדך היתר מיוחד לבנות דירה קטנה בת 32 מ”ר על גג הבניין, עבור בתם אראלה ובעלה שלום פרלמן. גורלה של דיירת אחרת, הגברת קלרה ונג, שקיבלה אזהרה בנוגע לחלון ראווה בחנות השמלות שלה, לא שפר באותה מידה. היא מבקשת מהעירייה להתחשב במצבה (14 בדצמבר 1953): “הנני אלמנתו של עו”ד ד”ר ונג מז’שוב. בת 61 שנה, גלמודה ומתקיימת מתפירת שמלות. את חלון הראווה הייתי נאלצת להקים כי בלעדי זאת כל הקיום שלי מתערער ואשאר ללא פרנסה. השתדלתי להתקין את חלון הראווה בצורה אסתטית. אבקש מאוד להתחשב במצבי הכלכלי וכן בעברי הציוני והציבורי בחו”ל.” בקשתה נדחתה.
בכניסה ל’בית פלסקובסקי’ הוצב שלט שעליו נכתב: “במרתף בניין זה שכנה מפקדת האצ”ל בשנים תש”ד – תש”ז (1944 – 1947) שנות ההתקוממות נגד המנדט הבריטי.”
במרתף בניין זה שכנה מפקדת האצ”ל בשנים תש”ד – תש”ז (1944 – 1947) שנות ההתקוממות נגד המנדט הבריטי.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
