בית פולק
בית פולק – רחוב אחד-העם 20, פינת רחוב הרצל 1.
עם הקמתה של ‘אחוזת בית‘ זכו שני בתים לעמוד במיקום שנחשב באותם ימים לטוב ביותר בשכונה, לצלה של ‘גימנסיה הרצליה’ ועל חיבור הרחובות הרצל ואחד-העם. היו אלו בתיהם של עקיבא אריה וייס, יוזם הקמת שכונת הגנים מחוץ לגבולות העיר יפו, ומנגד, הבית של שני הגיסים מיכאל פולק ושלמה-זלמן אוליצקי. הגיסים שהיו מהתושבים האמידים של תל-אביב רכשו מגרש כפול בגודלו, בהשוואה לשאר המגרשים בשכונה. תחילה, בשנת 1910, נבנה בית בן קומה אחת, מוקף בחצר, אבל הרבה לפני שאחרים עשו זאת, משפחות פולק ואוליצקי הקימו קומה נוספת לביתם. בתאריך לא ידוע, אבל קודם לתחילתה של מלחמת העולם הראשונה, נוסף אגף שלם למבנה, בחלקו המזרחי, והפך אותו לבית רחב ידיים.
הסוחר עתיר הממון מיכאל פולק היה רווק חולני. הוא הספיק לגור בבית שנה אחת בלבד, עד שנפטר בגיל 49. אחותו של מיכאל, רבקה אוליצקי ובעלה שלמה-זלמן עברו להתגורר בקומה הראשונה. את קומת הקרקע הוריש פולק לאח נוסף, אהרון פולק. ליפשה ואהרון פולק נכנסו לגור בבית כבר בשנת 1912. הם הגיעו מרוסיה עם שלושה ילדים: ברוך בן ה-10, עליזה בת ה-6 והתינוק דב. באופן טבעי, לכשהתבגר, למד דב ב’גימנסיה הרצליה’. ידיעה בעיתון ‘הארץ’ מאוגוסט 1928 מספרת: “נאבדה תעודה של תלמיד הגמנסיה הרצליה ת”א, ממחלקה השביעית, שניתנה בכ”ה תמוז תרפ”ה, ע”ש דב פולאק.”
הבית מהווה גם נקודת ציון היסטורית בעיר, מעצם היותו אכסניה לפנסיון ולבית ההארחה הראשון של תל-אביב. בשנת 1912 שכרה גברת בשם רבקה הורוביץ מספר חדרים במבנה ופרסמה מודעה בעיתון ‘הצבי’: “חדרים מרווחים ויפים עם פנסיון טוב, אפשר להשיג אצל רקבה הורוביץ, בתל-אביב, מול הגמנסיה העברית.”
בתחילת מלחמת העולם גורשו בני משפחת פולק למצרים, בגלל היותם בעלי נתינות רוסית. בשנת 1917 גורשו גם בני משפחת אוליצקי מתל-אביב, על ידי השלטונות התורכיים, ביחד עם שאר היהודים שחיו בעיר. התושבים שבו העירה אחרי המלחמה. באותם ימים הוקם בחצר מעין פביליון, המזכיר מבנים דומים בגנים הציבוריים הגדולים של פריז. לא ברור מה הייתה כוונתם של מתכנני המבנה בחצר, אבל לבסוף שימש במשך עשרות שנים, עד שנות ה-90 של המאה ה-20, כבית מלאכה לתיקון מכונות כתיבה שנוהל על-ידי משפחת צ’לניק.
בתום המלחמה ובעקבות הצהרת בלפור, החלה עליה גדולה ארצה. על כך נוספו מאורעות תרפ”א שגרמו לרבים מיהודי יפו להעביר את מוקדי העסקים שלהם לתל-אביב. משפחות פולק ואוליצקי השכירו בשנות ה-20 חדרים בביתם למוסדות ציבוריים: ועד הצירים לארץ-ישראל וספריית ‘שער ציון’. אבל מאוחר יותר, כאשר פקד את הישוב משבר כלכלי חריף, נאלצו להפוך את קומת הקרקע כולה לשטח מסחרי המיועד לחנויות ולבתי מלאכה. עושה רושם שהשכרת שטחי הבניין הפכה דחופה עבור אהרון פולק, ששולח מכתב לראש העירייה, לאחר שזה לא קיבל אותו לראיון אישי (פברואר 1929): “אתמול מסרתי בקשה להתראות עם כבודו כדי לספר לו בפרוטרוט את דרישותי, ומכיוון שכבודו לא נתן לי תשובה, הנני מוסר בכתב את הענין.” ובהמשך הוא מפרט את בקשתו לפתיחת החנויות. על נייר המכתבים שלו נכתב: “א.א. פולק. משרד למכירת וקנית קרקעות, מגרשים ובתים. רחוב הרצל מספר 1. שח-רחוק 53.” האישורים התקבלו והמבנה עבר שינויים והתאמות לייעודו המסחרי, וכן נוספו לו המרפסות הבולטות בקומה העליונה.
בזכות גודלו של האגף הפונה לכיוון רחוב אחד-העם, היה כאן מקום ללא מעט חנויות שהתחלפו לאורך הדורות. בית המסחר לספרים של ש. בורסי היה הראשון להיפתח ב’בית פרנק’. בנובמבר 1929 הוא מודיע ללקוחותיו: “כבר הופיע כל הספר!! קרל מרקס – ‘הרכוש’. מקוצר להבנת הרבים ומתורגם לעברית.” אחר-כך הגיעו חנות הנעליים ‘סקורוחוד’, המכבסה ‘קונטיננטל’: “לקבלת כל מיני לבנים לכביסה וגהוץ”, סניף של בנק ‘איסטרן לויד’, גלרית הציורים ‘מלאכת מחשבת’, ועוד חנויות מחנויות שונות.
לאחר מותו של פולק בשנת 1953 עברה הבעלות על הבית מיד ליד. עם השנים התדרדר מצבו. עדות לכך ניתן לקבל ממכתב שנשלח מטעם משרד עורך הדין תוסיה-כהן באפריל 1970: “אנו פועלים בשם מר אמיל פיקובסקי מירושלים, אשר הוא השוכר של משרד הנמצא ברחוב הרצל 1 והשייך למר אצלאן… הגג אשר נמצא במצב הרוס מעביר מים באופן חופשי. מים אלה דולפים דרך הרצפה של הקומה העליונה לתוך משרד מרשנו.” חלפו עוד שנים ארוכות של הזנחה עד שב-2012 החלו עבודות שיפוץ ושיקום בבניין אשר החזירו ל’בית פולק’ את קסמו הקדום.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בית פולק בשנת 1912, לפני שנוספה לו קומה. צלם: אברהם סוסקין.
בית פולק בשנת 1912, לפני שנוספה לו קומה. צלם: אברהם סוסקין.