בֵּית רוּדִי
בית רודי – רחוב לילינבלום 14, פינת רחוב היכל התלמוד 2 (לשעבר רחוב מיכאל 2).
יוסף רודי עלה ארצה עם משפחתו, בשנת 1911. הם הגיעו מפולין ותחילה התיישב ביפו. ב-1913 עבר רודי לתל-אביב ובנה את הבית ברחוב לילינבלום 14, שם גם הקים את ‘הצלמניה’ שלו. הוא נחשב לאחד הצלמים המקצועיים הראשונים בארץ, למרות שלא הותיר צילומים היסטוריים מפוארים, כפי שעשה אברהם סוסקין, שב-1933 גם הפך להיות השכן שהתיישב בבית הסמוך. עיקר עיסוקו של רודי היה בצילומי פורטרטים משפחתיים. כבר בהיותו ביפו הזמין את הציבור לבית העסק שלו באמצעות מודעות בעיתונות. ב-17 במארס 1912 למשל, מתפרסמת מודעה בעיתון ‘הצבי’: “הרוצה להצטלם באופן היותר דומה ומתאים לתבניתו הטבעית והאמיתית, יפנה לאולם האמנות והפוטוגרפיה שלי. רחוב ‘נוה שלום’ בבית אשר מעל לחנות הרהיטים של ניימרק וטרטקובסקי. מקווה אני שיכבדני הקהל הנכבד בביקורים והזמנות. יוסף רודי.”
הסופר נתן שחם מזכיר את רודי בספרו ‘אֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר’: “אם ירצה יוכל לקנות שעון אצל זלצמן ביפו, ויוכל להצטלם אצל הצלמן רודי בתל-אביב. הרגיש כאחד מהם. שותף לעניין גדול שלפני שבוע ימים נדמה כחלום רחוק. קיפל את העיתון והניחו בכיסו. בתים לבנים בתל-אביב, ככתונת שרחצוה וטבלוה בעמילן.”
כששיינה ויוסף רודי עברו לגור בביתם ברחוב לילינבלום, היו ארבעת ילדיהם: אלישבע, יעקב, נחום ויצחק, תלמידים בבית-הספר העממי. עד מהרה רודי התאקלם במקומו החדש ושמו נודע בין תושבי העיר הקטנה. עוד בטרם הוגלו התושבים אל מחוץ לעיר על-ידי התורכים בשנת 1917, הוא הספיק לנהל עסקים. ושוב הוא מפרסם מודעות. עיתון ‘החרות’, 8 בדצמבר 1916: “אתכבד להודיע כי בביתי עושים כל מיני פוטוגרפיות, ואקוה כי הקהל הנכבד יפיק רצון. תל-אביב, אצל ראינע ‘עדן’.” ואכן בית הקולנוע המיתולוגי ‘עדן’ (שחורבותיו משוועות לשיפוץ מיידי) נמצא בקירבת מקום ושימש אז, כנקודת ציון.
כשמשפחת רודי חזרה ארצה מדמשק, לשם התגלגלה במסעותיה, בתום העידן העותומאני, יוסף שב להפעיל את הצלמניה. בשנות ה-30 הוא כבר היה אלמן וחולה, צאצאיו היו עסוקים בעניינים אחרים, ולא היה איש שיוכל להמשיך את עסקי הצילומים. לפיכך, הבית בלילינבלום 14 הושכר בשנת 1936. מודעה בעיתון ‘הארץ’: “חדרים גדולים ומרווחים עם אולם גדול בן 40 ממ”ר וגזוזטראות גדולות, שמתאימים לבנק, לקלוב, לפנסיון, לרופא, לעו”ד וכדומה. לפנות לרחוב לילינבלום 14. יוסף רודי.” את החוזים ערך בנו של יוסף, עו”ד נחום רודי, שהחזיק משרד ברחוב אחד-העם ועבר לגור עם אשתו יפה ברחוב אנגל 3. אגודת הכדורגל של מכבי תל-אביב שכרה חנות בקומת הקרקע של הבית, במאי 1936. למרבה הפליאה התבקש ואף התקבל אישור “להשתמש בחנות זו לשם מכירת בנזין”.
ככל הנראה התגלע סכסוך בין רודי לבין מי שמונה לנהל את ענייני הבית מול הדיירים. כך או כך מתפרסמת בעיתונות היומית הודעת אזהרה לקהל (יולי 1939) ביזמתו של נחום: “דירות להשכיר ומכירת נכסים ברחוב לילינבלום 14 שייכים לבעל הרכוש יוסף רודי, ואסור לאף אחד לשכור דירות או לקנות את הרכוש מבלי אישורו וחתימתו הפרטית של יוסף רודי, בין במשרדי הטאבו ובין אצל הנוטריון, היות ויוסף רודי לא נתן שום ייפוי כוח לאף אחד ואפילו אם מישהו ינסה להביא ייפוי כוח כזה אני מבטל אותו על ידי הודעה זו.”
יוסף רודי נפטר במאי 1947. מבין יורשיו, בנו יעקב רודי הוא זה שהתמסר לטיפול בענייני הבניין, אם כי אלישבע, הבת הבכורה שבעצמה גרה עדיין בבית, הייתה מעורבת גם היא בקשרים עם שוכרי הדירות והחנויות. בשנת 1950 מגיע סכסוך ממושך בין יעקב ואלישבע, לבין מר משה קליינר, לכדי תכתובת בין נחום רודי לבין עו”ד מטעמו של קליינר. לטענת בני משפחת רודי, קליינר ששכר בבית דירה כדי שתשמש כחנות למוצרי חשמל, הפך אותה לבית מלאכה שמקים רעש המפריע למנוחת השכנים.
המבנה המקורי שהיה בן שתי קומות הלך והתפורר במהלך הדורות, עד שבאו אנשי נדל”ן אשר שיפצו אותו והוסיפו לו קומה שלישית. עבודות השיפוץ הסתיימו בשנת 2018 וכעת זהו בית דירות יוקרתי, הכולל שמונה דירות בגדלים שונים: שתי דירות גן בקומת הקרקע, שלוש בקומה הראשונה, שתיים בקומה השנייה ופנטהאוז.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.