בֵּית זֵלִיצְקִי-רוּגַטְקָה

בית זליצקי-רוגטקה – רחוב זמנהוף 5, פינת רחוב שולמית 1. 

 נכתב בעזרתן האדיבה ועל-פי עדותן של עו”ד יהודית מנקין-וינקלר, של רבקה גרטל-רוגטקה ושל עירית זליצקי – שלושתן נכדות של מקימי הבית. 

יעקב-אריה זליצקי התייתם מאביו כשהיה ילד רך בשנים. אמו יהודית נישאה בשנית לאדם בשם טוביה רוגטקה, ממנו נולדו לה שני בנים נוספים. אחד מהם, חיים רוגטקה, הפך לשותפו הקרוב של אחיו יעקב-אריה, לאחר שכבר עלו ארצה מפולין, והם השניים שסייעו באמצע שנות ה-30 לקבלן אהרון זליצקי להקים את הבית ברחוב זמנהוף 5. כמהנדס, הם בחרו בבן משפחה נוסף: משה רוגטקה, בנו של חיים, שהיה אז בחור בן 28 בלבד, שזה עתה סיים את לימודיו בבלגיה. 

בנייתו של ‘בית זליצקי-רוגטקה’ הושלמה בד בבד עם הנחת היסודות לבניינים הראשונים אשר הקיפו את ‘כיכר צינה דיזנגוף‘, הנמצאת במרחק של פחות מ-100 מטר מן הבית. המיבנה מורכב משני אגפים נפרדים. אגף אחד פונה לרחוב זמנהוף, השני פונה לרחוב שולמית. לכל אחד מהאגפים כניסה נפרדת וחדר מדרגות נפרד.

כיום כבר ניכרות על חלקו החיצוני של הבית 90 שנות קיומו, אבל כשנוסד הוא בלט בחדשנותו ובהיותו בית מגורים משותף למספר משפחות שהתאגדו יחדיו לצורך הקמתו. רעיון הבית המשותף נזקף לכושר היזמות של אהרון זליצקי, כפי שתועד בשנת 1985, בספר המסכם את תולדות תנועת ‘הפועל המזרחי’: “בשנת תרצ”ג יזם אהרון זליצקי את הקמת הבית המשותף הראשון למגורים, רעיון שנחשב אז חדשני ונועז. הבית הוקם ברחוב זמנהוף לשש משפחות.”

הייתה זו הרוח האירופאית הרעננה שהביא עמו הבן משה מבלגיה, אבל בעיקר היה זה מוחו הקודח של חיים רוגטקה שהפך את הבית לראשון מסוגו גם מבחינת האבזור. חיים רוגטקה היה ממציא פטנטים במהותו… אדם שנוהג לצעוד צעד אחד לפני כולם. כך יצא שתוכננה בדירתו מקלחת עם זרמים צדדיים, שילדי המשפחה מחשיבים כ”ג’קוזי הראשון של תל-אביב”, כך דאג חיים לבנות מתקן שהגה בעצמו כדי שמוכר הנפט יוכל להזרים נפט מקומת הקרקע היישר אל תוך הדירה בקומה הראשונה, כך נבנה חדר מראות שלא היה כדוגמתו, וכך הוצבו מעין דלתות צדדיות, לשימוש הדיירים בלבד. יעקב-אריה שגר באגף של רחוב שולמית, יכול היה לעבור לדירתו של אחיו חיים, שגר באגף של רחוב זמנהוף, דרך דלת פרטית שהייתה מיועדת רק עבורם. 

בקומת הקרקע מצד זמנהוף פעלו עד שנות ה-60 חנות חשמל בשם ‘יהל’ וכן מכבסה. בקומה ראשונה גרו מרים וחיים רוגטקה עם אלו מבין שמונת ילדיהם שטרם עזבו את הבית. ובקומה השניה התגוררה משפחתו של משה קלמר (1901 – 1970) שהיה ח”כ מטעם ‘הפועל המזרחי’. בזמן כהונתו התאחדו תנועות ‘הפועל המזרחי’ ו’המזרחי’ והפכו ל’מפלגת המפד”ל’.

בעת הקמתו, היווה ‘בית זליצקי-רוגטקה’ חלק משכונת מגורים נעימה, אולם ברבות השנים הפך האזור המקיף את כיכר דיזנגוף לעמוס וסואן. בשנת 1953 שלח אדם בשם יחיאל לנדוי שהדירה העורפית בקומת קרקע הייתה בבעלותו, מכתב לעירייה, במטרה להסב את שטח הדירה לחנות מסחרית: “דירתי הנ”ל נמצאת עתה במרכז הרעש וההמולה שמתרחשים סביב קולנוע אסתר, מלון גזית ועוד מלון שנבנה כרגע. אין ביכולתי למצוא מנוחה לא ביום ולא בלילה. הרעש אינו פוסק כמעט בכל שעות היממה ודירתי שפעם הייתה באזור שקט, נמצאת עתה באזור הסואן ביותר של העיר והיא אינה מתאימה כבר למקום מגורים. על-כן אבקשכם לאשר לי את המקום באופן פרינציפיוני למתאים לחנויות.”

את האגף הפונה לרחוב שולמית איכלס ‘שבט זליצקי’ לדורותיו. בקומת הקרקע נפתחה חנות מכולת וכל שאר השטח הוקצה למגורים. למעשה, מאז ומתמיד, משפחת זליצקי, גם אם לפרקים קצרים השכירה חלק מהדירות לאנשים זרים, היא זו היושבת בבית. באגף זה הוקמה גם דירת גג קטנה בת 52 מ”ר, בה התגוררה הגברת רבקה זליצקי, בתו של יעקב-אריה, שהייתה סמנכ”לית בחברת הביטוח ‘הסנה’, בעידן שבו מעט מאד נשים שירתו בתפקידים בכירים כל-כך. בן נוסף של יעקב אריה, משה זליצקי (מוכר יותר כמשה כרמל) היה מבכירי אירגון ‘ההגנה’, אחר-כך אלוף בצה”ל וממקימי קיבוץ נען. כרמל שגדל בבית של ‘הפועל המזרחי’ היה פעיל דווקא במפלגות הפועלים ומהדמויות הבולטות ב’אחדות העבודה’, שמטעמה אף כיהן כשר התחבורה וכחבר כנסת.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

אזרחים ותיקים מספרים

השחקנית והזמרת נירה רבינוביץ’: בבית הזה אירח אותנו זליצקי בתקופה של לפני מלחמת השחרור. גרנו אז בהרצל פלורנטין והערבים ירו עלינו ממסגד חסן בק. נאלצנו לעזוב את הבית. אבי, ארכיטקט פנים יעקב רבינוביץ, היה חברו הטוב של זליצקי והוזמנו לגור בזמנהוף עד יעבור זעם. אבי תכנן את ארכיטקטורת הפנים בדירה עם עבודות עץ מפוארות. דירה יפהיפיה עם מדרגות עץ המוליכות לקומת הגג ווילונות קטיפה בצבע יין שהשרו אוירה תיאטרלית, כיאה לבית המפואר הזה. במקביל קנו יחד מגרש בבזל, פינת ארבע ארצות. החברות נמשכה שנים רבות. את עירית הכרתי כשנולדה וגם את אחיותיה תלמה וגליה זליצקי.

 

ניתן לשתף את המאמר