בית זיגמן

בית זיגמן – רחוב דב הוז 34 (לשעבר רחוב חובבי-ציון), פינת רחוב גורדון 27.

בסמוך לחלקה הצפוני של שכונת תל-נורדאו, בין רחוב בן-יהודה לבין רחוב דיזנגוף, קמה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 שכונה קטנה שהייתה מיועדת לעובדי בנק המזרחי. חלק מהמגרשים בשכונה נרשמו של שמו של מנהל הבנק בתל-אביב, דוד-צבי פנקס, לימים שר התחבורה בממשלת ישראל. באפריל 1934 מכר פנקס את המגרש שבפינת הרחובות גורדון וחובבי-ציון, לבנימין זיגמן (1945-1898). זיגמן שעלה ארצה מפולין ביחד עם אשתו רגינה, רק מספר חודשים קודם לכן, שכר את שירותיו של המהנדס ל. קרנובסקי כדי שיתכנן עבורו בניין מגורים. הבית נבנה בסגנון הבינלאומי, כמקובל באותן שנים, עם חלון תרמומטר אופייני לאורך כל חדר המדרגות. באוגוסט 1935 התקבלה תעודת גמר לבניין בן שלוש קומות, פְּלוּס מרתף.

לזוג זיגמן לא היו ילדים. הם לא הצליחו להתאקלם בתל-אביב וכבר בשנת 1941 עברו לגור בחיפה. הבניין נמכר ליוסף קמינסקי ובהמשך נכנסו לשותפות גם משה דיקנוף וד”ר לודוויג שנק מירושלים. בינואר 1945 לקה בנימין זיגמן בדום לב, בעת שהיה בחדר האמבטיה בדירתו בחיפה. הוא מת במקום. כשהבית היה שייך לזיגמנים, הוא שימש למגורים בלבד, אבל בשנות ה-40 החלו אט אט להתנהל כאן פעילויות מסחריות. מבין הדיירים באותה תקופה ניתן למנות את נפתלי בסר, את מר קליין שהיה בעלים של בית חרושת לפורצלן, את משפחת זיידנויל ואת רות ונתן ויינשטוק שגרו בקומה ג’ עם שני ילדיהם.

דיירת הבניין, ג’ינה וסרפוגל התאלמנה בגיל 38 מבעלה שאול. היא מפצירה במחלקת הרישיונות של העירייה, לאפשר לה להגדיל את המכבסה שהיא מנהלת במרתף הבניין. וכך היא כותבת ב-15 באוקטובר 1946: “הנני פונה אליכם בבקשה למתן רישיון למכבסתי המשמשת מקום קבלה לכביסה מלוכלכת, מסירתה למכבסה מרכזית, גיהוצה וחלוקתה לקונים. שמונה שנים ניהלנו בעלי ואנוכי את המכבסה. לפני שנה מת בעלי אחרי גסיסה ממושכת ונוראה ממחלת הסרטן. את פרוטתי האחרונה הוצאתי לרופאים ורפואות, וכך נשארתי עם ילדי הקטן בלי כל אמצעים. עד היום לא נזקקתי לעזרת המוסדות הסוציאלים ואף להבא אשתדל להימנע מזאת, אך לשם כך נחוצה לי עזרתכם.” המכתב היה משכנע דיו והרישיון התקבל. אגב, באותם ימים המילה “קונים” שימשה במקום המילה “לקוחות”.

לא פחות נוגעת ללב היא הודעה קטנטנה שפורסמה בעיתון ‘דבר’ על-ידי דיירת אחרת, הגברת זיידנויל, ב-7 במארס 1948: “אלכס זיידנויל. אי שם. אני דואגת. כתוב או ענה בדרך זו. ת”א, גורדון 27. אמא.” את מקומה של המכבסה תפס בסוף שנות ה-50 בית הספר לנהיגה של נתן ויינשטוק, הדייר מקומה ג’.