בית האחים ווייס

בית האחים ווייס – רחוב גורדון 17, פינת בן-יהודה 98. 

הבית נבנה בשנת 1934 עבור האחים גבריאל ומשה ווייס, באזור שהוגדר אז כ’צפון תל נורדוי’ והיום ידוע כ’צפון הישן’. הרישיון ניתן לבניין בן שלוש קומות, פלוס מרתף. מראשיתו, המבנה שעומד על פינת הרחובות גורדון ובן-יהודה, נוהל כך שכל חזית פעלה באופן שאינו תלוי בחזית השניה. החזית הפונה לרחוב גורדון נועדה למגורים ולבתי עסק קטנים בקומת הקרקע, ואילו החזית הפונה לרחוב בן-יהודה, תוכננה כך שתשמש כבית-מלון בקומות העליונות, וכמסעדה בקומת הקרקע. ולכל חזית כניסה נפרדת. משה ווייס אף מגדיר את ההפרדה במכתב שהוא כותב: “הבית יהיה כבניין שני בתים עם קיר משותף. בנין בית המלון והקפה במקום זה מתאים מאד, סמוך לים, במרכז צפון העיר, במקום בו האוכלוסיה הולכת ומצטופפת ואין בו בתי קפה ראויים.”

ממכתב ששולחים האחים לעירייה בפברואר 1935, ניתן ללמוד על התוכניות שהיו להם בשלב ההקמה: “לפני כשנה רכשנו מגרש יפה על פנת הרחובות גורדון ובן-יהודה, ונגשנו לבנות בית נהדר. לא חסכנו על ההוצאות והאמצעים בכדי לשפר ולשכלל את הבנין. עם התחלת הבניה יעצונו רבים להפוך חלק הזוית של הבית לבית-מלון מפואר עם בית אוכל בקומה התחתונה. במשך הזמן באה הצעה מהא’ פלדמן המחזיק קפה בפינה השניה, כי הוא ישכור את בית האוכל שלנו. בית הקפה של הא’ פלדמן התפתח יפה והוא היחידי בסביבה זו שבה התרבה מספר הפועלים הזקוקים למסעדה. השארת בית האוכל שלו בתנאים דחוקים ובלתי סניטריים היא לכל הדעות בלתי אפשרית. לעומת זה הכינונו אנחנו חדר אוכל מצוין המתאים מכל הבחינות, גם הסניטריות, לבית אוכל מודרני ממדרגה ראשונה. אנו מבקשים איפוא, לתת לנו הרשות לפתוח דלת לחזית, בכדי לאפשר לא’ פלדמן לעבור לבית האוכל שלנו.”

ואכן, כך היה. נפתחה מסעדה נפרדת בקומה התחתונה עם יציאה לרחוב בן-יהודה, ומעליה נפתח בית מלון בשם ‘אופיר’ שניסה בדוחק להתחרות ב’מלון ירדן‘ שהוקם בלוק אחד צפונה מכאן, וידע הצלחה. מהר מאד ‘מלון אופיר’ פנה לפלח שוק צנוע יותר: “חדרים מרוהטים עם מים חמים וקרים. מחירים זולים!”

בכניסה לחלק הבניין הפונה לרחוב בן-יהודה הציבה העירייה שלט: “תחנת קשר ומעבדת קשר של האצ”ל.”

מן הצד של גורדון פעלו בתי עסק קטנים והתגוררו דיירים קשיי יום. באוקטובר 1947 נשלח לעירייה מכתב מכמיר לב מאת הגברת רבקה רפופורט: “בפרוץ המלחמה גורשתי עם בעלי המנוח לערבות סיביריה. לאחר זמן בעלי מת. בגמר המלחמה חזרתי לפולניה ושם נודע לי ששיכלתי גם 3 ילדים. לאחר נדודים ותלאות דרך צ’כוסלובקיה וצרפת עלה בידי להגיע ארצה ע”ס רישיון עליה שנשלח על-ידי בתי וחתני שאצלם אני כעת מתאכסנת. הנ”ל גרים בדירה של חדר עם נוחיות. אני כעת בת 65 ובריאותי לקויה. אני מבקשת שתרשו לבנות על מרפסת הדירה בקומה 4, ברחוב גורדון 17, חדר אחד קטן שישמש לי למגורים. אני מקוה שתענו לבקשת אלמנה רצוצה השואפת לקצת מנוחה עם שארית משפחתה.” תשובה חיובית לא איחרה להגיע. 

מקרה קליל בהרבה נוגע לדיירת אחרת שהתפרסמה בזכות תמימותה הרבה. כך בעיתון ‘הארץ’ מפברואר 1949: “איש לבוש מדים, שהציג עצמו כטייס, פנה אל אלכסנדר לוסטיג מרחוב יבנה 2 ולגברת שלוש מרחוב גורדון 17 ואמר לי כי הוא יכול להביא במטוסו את מכריהם מחוץ לארץ אם ישלמו לו את הוצאות הבנזין. הוא קיבל מן הראשון 7 לירות ומן הגברת 3 לירות – והסתלק…”

מבין העסקים הבולטים שעבדו כאן: חנות לנעליים ‘אוסקר ברויר’ שהציג עצמו בשנות ה-50 כאורטופד-סנדלר, חנות אלקטרוניקה בשם ‘דינמיק אלקטרוניקה’ שפעלה במקום בשנות  ה-70 והציעה, למשל, בשנת 1976, מערכת טייפ + רדיו + פטיפון + רמקולים של ‘שרפ’ ב-6,000 ל”י בלבד, בשנות ה-80 ניתן היה למצוא בגורדון 17 את סוכנות הנסיעות ‘מליה’, ואחר-כך, ועד היום את החנות הוותיקה והיציבה ‘פרחי גורדון’.

גם בעסקי המלונאות ‘בית האחים ווייס’ שומר על המורשת ואחרי אכסניית ‘גורדון אין’, היום ממוקם כאן ‘מלון דייב גורדון’. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

ניתן לשתף את המאמר