בית מרקנזון
בית מרקנזון – רחוב בן-יהודה 8.
עד שעברו לגור בביתם החדש, במגרש שקנו בשכונת ‘נחלת יצחק’, ברחוב בן-יהודה 8, אידל ומרדכי מרקנזון גרו ברחוב שיינקין מספר 10. תחילה השתמשו במגרש כדי להקים חמישה מחסנים. מאוחר יותר ביקשו לבנות בית במקום בו עמדו המחסנים. הוגשו להם מספר תכניות אבל לבסוף מרדכי מרקנזון בחר באדריכל טשודנובסקי. אלא שבהמשך נמלך בדעתו ואת עיקר העבודה ובכלל זה עיצוב החזית שמעניקה לבית את אופיו, ביצע משרדם של רפאל ויהודה מגידוביץ’.
תכנית הבניין אושרה סופית בדצמבר 1934 ורק שנה וחצי מאוחר יותר התקבלה תעודת הגמר. מרדכי מרקנזון היה כבר איש קשיש (יליד 1861) כאשר הקים את הבית. הוא הפקיד את ניהול הנכס בידיו של אהרון ספיבק, שזה היה מקצועו – ניהול בתים. בספטמבר 1935 שולח אהרון ספיבק מכתב לעירייה. ברישיון הבניין אושרה פתיחתן של שתי חנויות בלבד בקומת המסחר אשר במפלס הרחוב. ספיבק מתעקש לפצל את השטח ולהשכיר ארבע חנויות קטנות במקום שתיים גדולות: “אין שום אפשרות להוציא לפועל ולעשות שתי חנויות היות שכל העמודים יישארו באמצע החנויות. אם נחלק לארבע חנויות אז רוב העמודים יישארו בקירות. לשכן שלי מבית מספר 6 שיש לו חזית בדיוק דומה לשלי נתנו רישיון של ארבע חנויות – ולמה יגרע חלקי? בהיותי בטוח שהעירייה תרשה לי את השינויים השכרתי את החנויות לארבעה שכנים והם כבר מחכים חמישה חודשים והכינו רהיטים יקרים בכל מיני סידורים. אם לא אקבל את הרישיון ייגרמו להם הפסדים גדולים. הנני מבקש מכם לתת לי את הרישיון שביקשתי.” לבסוף, האישור לפתיחת ארבע חנויות, מתקבל.
מעל קומת החנויות נבנו שתי קומות אשר יועדו למגורים. באחת הדירות התגוררו בני הזוג מרקנזון, אבל כבר בשנת 1937 הם עזבו את העיר ועברו לגור בירושלים. בדירה אחרת גרה הגברת אסתר לנדוי שהייתה אלמנה.
ראשון התמקם באחת החנויות החיט זאב זגורסקי. במאי 1938 פותחת הגברת רוזה אוסטפלד מסעדה בשכנות לחיט. מעט אחריה גם יוסף טינטר מכשיר את אחת החנויות כדי שתהיה לבית קפה. על תכניות המטבח של בית הקפה נרשם כי יש להתקין דלת-רשת שנפתחת מבפנים החוצה וכן יש לסדר מרצפות קרמיקה על קירות המטבח עד לגובה של 1.5 מטר מהרצפה. באותה שנה מתמקמת בחזית הבניין תחנת המוניות ‘טקסי מוגרבי’.
בשנות ה-40 ניתן היה למצוא ב’בית מרקנזון’ את חנות התמרוקים של יעקב הניג. יונה קירשנבאום, נכדו של יעקב הניג מספר: “סבא שלי החזיק בפרפומריה עד שנת 1969 שעברה אחר-כך לבעלות אחרת. הוא המשיך להגיע לחנות מעת לעת על-פי בקשת הרוכשים כדי שהלקוחות הותיקים, הייקים המכובדים, ימשיכו לבוא. הפרפומריה היתה שם עד שנות ה-90.” מלבד החנות של הניג, בתי האוכל המשיכו לתת את הטון בבניין. החל משנת 1942 פעל פה אחד הסניפים של בית המרזח ‘המוזג’, שהפך לשם דבר בתל-אביב. מסעדה החליפה מסעדה. ב-1945 נקנס הטבח של מסעדת ‘המשקה’ ב-15 לירות על שהחזיק בשר חזיר במקרר. בסוף שנות ה-40 הצטרף לרשימה בית הקפה ‘מולדת’.
בשנות ה-50 הייתה כאן חנות פרחים של הגברת חנה אופנר וכן חנות בגדים של ‘כיתן’. בספטמבר 1952 מתפרסמת מודעה ב’מעריב’: “גנון לילדים 4-2 שנים ייפתח באוקטובר. סילגי, רחוב בן-יהודה 8, ת”א, קומה ב’, דירה 4.” בשנות ה-60 אורי זומרפלד פתח חנות בשם ‘מרכז המוסיקה’. לידה פעלה חנות לצרכי צילום: “תוך שניות! תמונות פספורט – אצל פוטו פספורט.” או “כרית לים חינם – במבצע אגפא, אצל פוטו פספורט.”
בשנות ה-80 וה-90 הבניין אוכלס בעיקר במשרדיהם של סוכני ביטוח, של עורכי דין ושל מתווכי דירות. כיום עדיין נמצאות בקומת המסחר ארבע חנויות, שהבולטת שבהן היא מעבדה לתיקון מחשבים וטלפונים ניידים.
לאחר שבני הזוג מרקנזון הלכו לעולמם ירשה את הבית אסתר מ. קיין. בשנות ה-50 רכש את הבניין יהודי איטלקי ממילאנו הד”ר ברונו מודנה, שהחזיק בבעלות עד שנות ה-90, עת חברת ‘באוהאוס בע”מ’ רכשה אותו. החברה ניגשה בתוך שנים ספורות למלאכת שיפוץ מאסיבית, שכללה תוספת של קומות על גג הבניין.
