בֵּית רֶזְנִיקוֹב
בית רזניקוב – רחוב קלישר 23.
הבית נבנה בשנת 1925 במרחק של 150 מטר צפונית לגימנסיה הרצליה (מגדל שלום) וממש סמוך לרחוב נחלת בנימין, שהיה הרחוב המסחרי של תל-אביב באותם ימים. מערבית לשטח בו נבנה בית רזניקוב, בדרך אל הים, השתרעה השכונה הערבית מנשיה.
האדריכל משה לוברינצקי תכנן את הבית עבור משפחתו של לואיס רזניקוב (1964-1886), יליד ליטא שהיגר לדרום אפריקה וממנה עלה ארצה. לוויולט ולואיס רזניקוב שהפכו בארץ לויטל ויהודה-דב רזניקוב היו חמישה ילדים: מיכל, אלישבע, יחיאל, יוסף ודוד. זה האחרון נולד כבר בארץ. אחיו של יהודה, שמואל רזניקוב ביחד עם אשתו יהודית ובתם חנה, וביחד עם אמם של יהודה ושל שמואל – חסיה רזניקוב, עברו גם הם, בתחילת שנות ה-30 משכונת צ’לנוב בה התגוררו עד אז, אל הבית ברחוב קלישר. שתי הבנות הבכורות של משפחת רזניקוב, מיכל ואלישבע, למדו במחזורים הראשונים של הגימנסיה ‘תלפיות‘ ברחוב העבודה. מאוחר יותר מיכל התחתנה עם היהלומן נחום גנחובסקי ואלישבע (אלן) התחתנה עם ד”ר יצחק דובנר.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים לאורך רחוב קלישר, ובהם בולט בית רזניקוב.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים לאורך רחוב קלישר, ובהם בולט בית רזניקוב.
מדובר בבניין היושב בנקודה בה רחוב קלישר מתעקל ולו חזית מעוטרת בסגנון האקלקטי עם מראה אירופאי, אבל עם מוטיבים יהודיים. בזמן שהוקם כתובתו של הבית הייתה קלישר 15 ורק בעקבות שינויים שהתבצעו בתחילת שנות ה-30, הכתובת הפכה לקלישר 23.
בשנת 1940 חזר מקים ארגון ‘ברית הבריונים’, אבא אחימאיר, משהות ממושכת בפולין. בערב הגעתו השתכן ב’בית רזניקוב’ ומיד שלח מכתב – שהתפרסם בהמשך – לרב אריה לוין: “ז’ ת”ש תשרי, ת”א 23 רחוב קאלישר, דירת רזניקוב… לא איש בשורות אנכי היום. על שלושה מיליון נפש אחינו בגלות פולין נתכה עליהם הרעה.”
חלק מהדיירים השכירו חדרים בדירה שברשותם, לצורך השלמת הכנסה כפי שהיה נהוג בשנות ה-30 ובשנות ה-40. הנה למשל מודעה שמתפרסמת בעתון ‘הארץ’ ב-4 באוקטובר 1939: “משפחה אינטליגנטית תקבל ברצון תלמיד או תלמידה לפנסיון. חדר מיוחד, אווירה משפחתית. לפנות לרבינוביץ’, רחוב קלישר 23, קומה ג”. מלבד פַאנְיָה ובוריס רבינוביץ’ האחראים למודעה, גרו בבניין, בתקופה שקדמה לקום המדינה, גם נסים ואסתר מוטרו ובנם יצחק, ויקטור ולוצי פרוינד, אליעזר ופרנסי קטנר, יהודית אלפרין ובתה חוה.
עד שנת 1980 שימש הבניין למגורים ולעסקים קטנים בלבד. באותה שנה הסבו את קומת הקרקע לטובת שטחי מסחר. במקום התנהלו בין היתר: בית מסחר לאתרוגים, מחסן רהיטים, מתפרה, הוצאת ספרים קטנה ומשרדים של עורכי-דין. האזור כולו הלך והתדרדר, הבתים הישנים איבדו מערכם והוזנחו. באותן שנים לא הייתה כמעט מודעות לשימור אתרים היסטוריים. התפנית הגדולה חלה כאשר תל-אביב – ‘העיר הלבנה’, נכללה ברשימת אתרי מורשת של אונסקו. אמנם ההכרזה נוגעת בעיקר לאלפי הבתים שנבנו בסגנון הבינלאומי, אבל תנופת השחזורים והשיפוצים משליכה עד עתה גם על בניינים שנבנו בסגנון האקלקטי. בשנת 1993 עדיין הייתה מודעות מצומצמת לחשיבות ההיסטורית שיש לבניינים כמו ‘בית רזניקוב’. באותה שנה מנפיק מהנדס מטעם העיריה דו”ח המעיד על המצב העגום ששרר במקום: גושי טיח ובטון רופפים, קירות סדוקים, מרפסות רעועות, ברזלים גלויים וחלודים. השיפוץ המיוחל החל בשנת 2013.
הצילום משנת 1934 באדיבות אריאלה, נכדתו של יהודה רזניקוב. בצילום נראים בני משפחת רזניקוב עומדים על מרפסת בקומת הביניים של הבית ברחוב קלישר 23.
הצילום משנת 1934 באדיבות אריאלה, נכדתו של יהודה רזניקוב. בצילום נראים בני משפחת רזניקוב עומדים על מרפסת בקומת הביניים של הבית ברחוב קלישר 23.