מגדל שלום

מגדל שלום.

אמנם לידתו של ‘מגדל שלום’ נקשרת בחטא, וזאת מכיוון שמקובל לחשוב כי לצורך בנייתו הרסו את המבנה של ‘גימנסיה הרצליה’ – אחד הסמלים הבולטים והחשובים של ‘אחוזת בית‘ – אבל למעשה ההחלטה להרוס את הגימנסיה התקבלה ללא קשר עם הקמת גורד השחקים המיתולוגי. לבסוף, הפך המגדל עצמו לאייקון תל-אביבי וישראלי.  שנים ארוכות הוא הציף את לב תושבי העיר בגאווה, כמגדל הגבוה ביותר במזרח-התיכון. ולמרות שבשנת 2022, אפילו בתחומי גוש דן הוא לא נכלל בין 30 המגדלים הגבוהים ביותר, עדיין בלב לבם של הוותיקים, הוא נותר אחד ויחיד, מעל כולם, גם מעל אלו שגבוהים ממנו בהרבה. 

המגדל הוקם על מגרש מרובע שתחום בין הרחובות מונטיפיורי, השחר, אחד-העם ואחוזת בית, כשראשיתו של רחוב הרצל, נושקת למגרש. הוא נקרא על שמו של שלום מאיר, שבניו, בשיתוף עם אחרים, היו היזמים שהובילו לבנייתו. את התכנון הפקידו בידי האדריכל יצחק פרלשטיין, שצירף לצוות האדריכלים שניים מעמיתיו, כדי להקים את הפרוייקט שהיה באותם ימים, מהגדולים שידעה המדינה. הבניה נמשכה שלוש שנים והיא הסתיימה בשנת 1965.

בתקופה בה נסיעות לחו”ל היוו מותרות ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם טיולים מחוץ לישראל, שימש ‘מגדל שלום’ תחליף נפלא לחוויות מהעולם הגדול. מלבד התצפית ב’סגנון אמריקאי’ ממרומי המגדל, נפתח בחלקו התחתון של המבנה גם מרכז הקניות שעד אז לא נראה כדוגמתו בארץ: ‘כל-בו שלום’ האגדי. והיו כמובן המדרגות הנעות, הראשונות אי-פעם בתל-אביב. יש כאלו שעבורם הביקור בחנות הכל-בו והטיפוס במדרגות הנעות הפכו לזיכרונות ילדות בלתי נשכחים. ובנוסף, היה מוזיאון השעווה, שהציג את דמויות המופת של המדינה, לצד דמויות מעולם הבידור והספורט. זכורה במיוחד דמות השעווה של הכדורגלן מוט’לה שפיגלר, כאשר ברקע נשמע קולו של שדר הספורט המיתולוגי, נחמיה בן-אברהם, כשהוא מתאר איך שפיגל מוסר לשפיגלר, ושפיגלר מבקיע גול. וכשנחמיה בן-אברהם צועק: “גול”, גם כשמדובר בהקלטה שהם שומעים שוב ושוב, עוברת בגופם של המבקרים במוזיאון, צמרמורת נעימה.

לאחר פתיחתו של המגדל, אוחזת התרגשות גדולה במאות המבקרים, ובהם גם בעיתונאי אברהם תירוש. כך הוא מתאר את התרשמותו מן הפלאים שהתגלו לו במהלך הביקור: “השקפתם מעודכם על מטוס שטס תחתיכם? זכיתם בימי חייכם עד כה, לצפות בשני-שליש מישובי המדינה בבת אחת? ולא על מפה…אם לא, אין פשוט וקל מזה. עלו אל גגו של הבניין הגבוה ביותר בין מילאנו לטוקיו – מגדל שלום, וראו בעיניכם את כל הפלאים הללו. מפחיד אתכם? אין כח לטפס כל-כך גבוה? אל תצחיקו. יעלו אתכם, יניעו אתכם, וכהרף עין בטרם תעמדו על המתרחש כבר תהיו עליונים על כל הארץ. תטוסו במעלית בזק, במהירות של קומה לשניה, כשמספרי הקומות המוארים, חולפים מקפצים לנגד עיניכם.” והוא ממשיך בתיאורי הפלא ומתאר גם את המדרגות הנעות: “המעליות – מילא, הגובה רב – אפשר לסבול, אבל המדרגות הנוסעות האלה, איך מסתדרים איתן?”

‘מגדל שלום’ מתנשא לגובה של 129 מ’. לשם השוואה, גובהו של מגדל ‘עזריאלי שרונה’ הוא 238 מ’, כמעט פי שניים מ’מגדל שלום’. כיום, ניתן ליהנות בקומות הקרקע של המגדל מתערוכת קבע המציגה את תולדות העיר, וכן מעבודת פסיפס מרהיבה של האמן נחום גוטמן.

גולשים מוסיפים עדויות והערות אישיות. טובה אולשטיין: בכניסה למגדל שלום יש פסיפסים יפהפיים של נחום גוטמן ותערוכה על ראשיתה של ת”א (וגם ספרייה טובה). כנערה, ראיתי את האמנים – מהעיר ראוונה שבאיטליה – שעמלו על הרכבת קירות הפסיפס. יהודה אלעזר: מגדל שלום היה תחליף לא רע במשך שנים…היית רואה מרחוק את המגדל…ידעת שתל אביב מתקרבת. היה גם בזה קסם מסויים. היום זה עבר ומגדל שלום הפך לטיפה בים המגדלים. יצחק פיישר: למרות שיש היום חנויות גדולות ומפוארות, לכלבו שלום היה ניחוח מיוחד. היית מוצא שם דברים מיוחדים מחו”ל. אפילו מחלקת חיות מחמד הייתה. אני זוכר שהיו כלבי “שפיץ” למכירה. ענת חן: היה מקום בילוי בחופשים. לונה פארק קטן ומקסים, מוזיאון שעווה, תצפית וחנות עם ניחוח של חו”ל. חבל שכבר אין את הדברים האלו. פלורי ניסן: אמא שלי לקחה אותי לכל בו שלום כדי להצטייד בבגדים יפים לקראת נסיעה לחו”ל בשנת 1966. מה שהכי זכור לי מהכל-בו זאת המסעדה בקומה התחתונה עם מאכלים שאז נראו ונטעמו בלשוני כמופלאים. רינה שפר: החוויה הזאת, של ביקור שם עם אמא שלי צרובה בתודעה לעולמים. ביקרנו שם מדי פעם בסוף שנות ה-60. זה היה מרגש כל כך. אני זוכרת שקנינו מטריה. בתקופה שאכלנו מחוץ לבית אולי פעם בשנה, הייתה אמא שלי לוקחת אותי לקפיטריה של המגדל. היינו יושבות ליד הבר ואוכלות טוסט עם גבינה. גם זה היה משהו שלא הכרתי מהבית – טוסט עם גבינה…מיכל חביב: בילדותי, טרום הקניונים, כל ביקור היה חוויה. לא אשכח את “חודש ארצות הברית” שבו הביאו לכלבו שלום שלל מוצרים, שלא ראינו כמותם עד אז. בני נוה: לא רק לנו זה היה סמל. לפני כמה שנים לקחתי לסיור ביפו קרוב משפחה יהודי אמריקאי, יליד תחילת שנות ה 60. כשהשקפנו על תל-אביב מ’גן הפסגה’ הוא מייד זיהה את מגדל שלום ואמר שבספר הלימוד שלהם על ישראל בשנות ה 70 הייתה תמונה של המגדל, שסימל את תל-אביב המודרנית.