בית גוזמן

שנים אחר-כך, כשאליהו סיים את לימודיו האקדמאיים בחו”ל, גם הוא הצטרף לעסק המשפחתי.

לא מעט חנויות נפתחו ונסגרו במהלך השנים ב’בית גוזמן’. בשנת 1954 מתנהלת במקום חנות למכירת ספרים משומשים של גברת דבורה אידלמן. כעבור שמונה שנים מפנה אידלמן את החנות לטובת מחסן שמצורף לחנות ספרים גדולה יותר בשם ‘ספרי’ שהייתה שייכת ל’אחוד הקבוצות והקבוצים’. חנות ‘ספרי’ שהיו לה גם מחלקות לתקליטים ולצעצועים ישבה בבניין תקופה ארוכה. ההנהלה שולחת ב-15 במארס 1973 מכתב לעירייה: “נבקשכם לאשר סגירת חלל היציאה שבחנות שברחוב נחלת בנימין 30 תל אביב. שטח החנות כ-200 מ”ר. אנו זקוקים לשטח נוסף על מנת לבצע אספקת ספרי לימוד, עיון וקריאה, להתיישבות העובדת, עיירות פיתוח, ועוד. אנו פועלים כיום בתנאי צפיפות ובטיחות קשים שאינם מאפשרים פעילות תקינה של המוסד. כמוסד ציבורי שאינו נושא רווחים איננו יכולים לעמוד במחיר השוק היום, לרכוש או לשכור מקום נוסף. עונת ספרי הלימוד בפתח. נבקשכם לאשר בקשתנו בהקדם.” 

שנה וחצי לפני ששמואל גוזמן נפטר הופיעה כתבה אודותיו בעיתון ‘הבקר’ (מארס 1964): “בימים אלה חוגג מר שמואל גוזמן בחברת בני משפחתו וידידיו הרבים את יום הולדתו ה-80. מר שמואל גוזמן מוכר כאיש ציבור מובהק. ברוסיה היה ממייסדי ‘צעירי ציון’ ביחד עם יוסף שפרינצק ואחרים. הוא תמך בהקמת התיאטרון העברי וביסוד האופרה הישראלית, וכיום משמש כאחד ממנהלי ‘מושב הזקנים’ שברחוב יבנה בתל אביב.” 

בית העסק ‘ש. גוזמן’ לא חדל מפעילות גם כשהגיעו הדורות הבאים. ב-23 בדצמבר 2011 מספרת מיכל תוסיה-כהן במאמר באתר nrg: “שמו של העסק יצא למרחוק כמקום המציע את הציוד החקלאי המוצלח והמתקדם ביותר, ולא היה חקלאי אחד שלא הכיר את השם גוזמן. הוא היה דמות מוכרת ואהובה בתל־אביב, פעל רבות למען תושבי העיר, וכולם הביעו את חיבתם כלפיו כשחלף על פניהם ברחוב. לסבא רבא שלי ולסבא שלי הייתה תחושת שליחות כשהקימו את העסק – מספר דן גוזמן – הם ביקשו לתרום לפיתוח החקלאות בארץ, וזה מה שהניע אותם – התקומה הציונית. היום האוריינטציה של העסק מסחרית הרבה יותר, ואני משווק בעיקר ציוד תעשייתי.”

הבית נרכש על-ידי יבואן ומשווק הטקסטיל אריה נריה אליוף. כיום, פועלת בבניין מסעדת הבשרים ‘גשן’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.