בית זיגמן

בית זיגמן – רחוב דב הוז 34 (לשעבר רחוב חובבי-ציון), פינת רחוב גורדון 27.

בסמוך לחלקה הצפוני של שכונת תל-נורדאו, בין רחוב בן-יהודה לבין רחוב דיזנגוף, קמה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 שכונה קטנה שהייתה מיועדת לעובדי בנק המזרחי. חלק מהמגרשים בשכונה נרשמו של שמו של מנהל הבנק בתל-אביב, דוד-צבי פנקס, לימים שר התחבורה בממשלת ישראל. באפריל 1934 מכר פנקס את המגרש שבפינת הרחובות גורדון וחובבי-ציון, לבנימין זיגמן (1945-1898). זיגמן שעלה ארצה מפולין ביחד עם אשתו רגינה, רק מספר חודשים קודם לכן, שכר את שירותיו של המהנדס ל. קרנובסקי כדי שיתכנן עבורו בניין מגורים. הבית נבנה בסגנון הבינלאומי, כמקובל באותן שנים, עם חלון תרמומטר אופייני לאורך כל חדר המדרגות. באוגוסט 1935 התקבלה תעודת גמר לבניין בן שלוש קומות, פְּלוּס מרתף.

לזוג זיגמן לא היו ילדים. הם לא הצליחו להתאקלם בתל-אביב וכבר בשנת 1941 עברו לגור בחיפה. הבניין נמכר ליוסף קמינסקי ובהמשך נכנסו לשותפות גם משה דיקנוף וד”ר לודוויג שנק מירושלים. בינואר 1945 לקה בנימין זיגמן בדום לב, בעת שהיה בחדר האמבטיה בדירתו בחיפה. הוא מת במקום. כשהבית היה שייך לזיגמנים, הוא שימש למגורים בלבד, אבל בשנות ה-40 החלו אט אט להתנהל כאן פעילויות מסחריות. מבין הדיירים באותה תקופה ניתן למנות את נפתלי בסר, את מר קליין שהיה בעלים של בית חרושת לפורצלן, את משפחת זיידנויל ואת רות ונתן ויינשטוק שגרו בקומה ג’ עם שני ילדיהם.

דיירת הבניין, ג’ינה וסרפוגל התאלמנה בגיל 38 מבעלה שאול. היא מפצירה במחלקת הרישיונות של העירייה, לאפשר לה להגדיל את המכבסה שהיא מנהלת במרתף הבניין. וכך היא כותבת ב-15 באוקטובר 1946: “הנני פונה אליכם בבקשה למתן רישיון למכבסתי המשמשת מקום קבלה לכביסה מלוכלכת, מסירתה למכבסה מרכזית, גיהוצה וחלוקתה לקונים. שמונה שנים ניהלנו בעלי ואנוכי את המכבסה. לפני שנה מת בעלי אחרי גסיסה ממושכת ונוראה ממחלת הסרטן. את פרוטתי האחרונה הוצאתי לרופאים ורפואות, וכך נשארתי עם ילדי הקטן בלי כל אמצעים. עד היום לא נזקקתי לעזרת המוסדות הסוציאלים ואף להבא אשתדל להימנע מזאת, אך לשם כך נחוצה לי עזרתכם.” המכתב היה משכנע דיו והרישיון התקבל. אגב, באותם ימים המילה “קונים” שימשה במקום המילה “לקוחות”.

לא פחות נוגעת ללב היא הודעה קטנטנה שפורסמה בעיתון ‘דבר’ על-ידי דיירת אחרת, הגברת זיידנויל, ב-7 במארס 1948: “אלכס זיידנויל. אי שם. אני דואגת. כתוב או ענה בדרך זו. ת”א, גורדון 27. אמא.” את מקומה של המכבסה תפס בסוף שנות ה-50 בית הספר לנהיגה של נתן ויינשטוק, הדייר מקומה ג’.

בסרטון זה מצולמים בתים בצומת הרחובות גורדון ודב הוז, בתל-אביב, ובהם גם בית זיגמן.

בסרטון זה מצולמים בתים בצומת הרחובות גורדון ודב הוז, בתל-אביב, ובהם גם בית זיגמן.

בשנת 1947 פותח מאיר סגל נגריה במרתף, בצמוד למכבסה. סגל שמר על יחסים טובים עם השכנים והוא התמיד בעבודתו בבניין זה, עד 1970. באותה שנה רכש ממנו את הנגריה הדייר איסר אוורבוך, עולה חדש מברית-המועצות. במאי 1976 כשהרשויות מערימות קשיים, נרתמים הדיירים במטרה לסייע לשכן. הם משבחים את אופיו הנוח ומביעים את הסכמתם לכך שיפעיל במרתף את הנגריה. שנתיים מאוחר יותר, שוב מתלכדים הדיירים, אלא שהפעם הם כועסים. הנגריה נמכרה בינתיים לאדם בשם יהודה אזולאי שהכניס מכונות חדישות שהפרו את שלוות הבית. הם שולחים בקשה למנוע מתן רישיונות לנגריה החדשה, מכיוון שזאת מהווה מפגע תברואתי: “לא נראה לנו כי בשטח פרטי עירוני מובהק, יוקם בית עסק שידיר שינה מעינינו ויפריע לנו למגורים שקטים ושלווים. למותר להוסיף כי נראה לנו כי בשל העובדה שבית זה הינו בית שבו דירות בדמי-מפתח, מרשה לעצמו בעל הבית שאינו גר כאן, לגרום עוול לדיירים, רק על מנת שבכיסו יהיה ממון רב יותר.”

בסוף שנות ה-60 הצליח תושב פרדס כץ, אלדד יצחק, להשיג אישורים לניהול חנות פרחים בקומת הקרקע. ב-1971, כחלק ממגמה שפשטה במתחם הרחובות גורדון, דב הוז ופרוג, החלו להיפתח באזור גלריות לאמנות. הבולטת שבין גלריות אלו הייתה שייכת לתלמה זכאי ונקראה ‘גלריה תלמה’. באותה שנה נחתם חוזה מול הקבלן דוד איתן שהתחייב לסייד את קירות הבניין, לשפץ את המרפסות ולצבוע את חדר המדרגות בשלוש שכבות של צבע שמן. בדצמבר 1973 שיתפה הגברת זכאי פעולה עם לאה רבין. הגברת רבין נתנה חסות לתערוכה שנערכה בגלריה וכל הכנסותיה נתרמו למערכת הביטחון, בתקופה הקודרת שבאה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. 

מאמצע שנות ה-70 הבעלים של ‘בית זיגמן’ הם רינה ויגאל דיקנוף. הגלריה פעלה ברצף עד שנת 1988. את מקומה של ‘גלריה תלמה’ תפסה חנות ‘פרוות שרף’. בשנות ה-90 ניתן היה למצוא כאן משרד גרפיקה בשם ‘אוקטפוס’ שהיה שייך ליוסי שוורץ, וכן משרד שליחויות. כיום יושב בבניין ‘המרכז לטיפולי קוסמטיקה ואסתטיקה, קרנית מלמד’.

יורם קנר מוסיף עדות אישית: “גרתי בבניין הזה מ-1944 (לידתי) עד 1956 שאז עברנו אל מעבר לירקון (רמת אביב). בקומה שלישית בצד ימין (על רחוב גורדון) גרה משפחת ויינשטוק, שהיה להם במרתף על גורדון , בית ספר לנהיגה, שהתחרה עם בית ספר שטרן, שהיה ממוקם בגורדון על פינת דיזנגוף.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר