בֵּית עֲקִיבָא אַרְיֵה וַייס
בית וייס – רחוב הרצל 2, פינת אחד-העם 18.
עקיבא אריה וייס הוא הוגה הרעיון של הקמת עיר עברית מחוץ לגבולותיה של יפו. הוא איש החזון שהזכויות על איכלוסה של ‘אחוזת-בית‘ – היא תל-אביב – אמורות להיות רשומות על שמו. אבל את התהילה קטף מאיר דיזנגוף. מייסד העיר לא זכה שפועלו יונצח כראוי, אלא אם כן מחשיבים את הרחוב הקטן ב’שיכון צמרת’ (ליד כיכר המדינה) שקרוי על שמו.
כך מתארת זאת רחל דנין, שהייתה מהמתיישבות הראשונות ב’אחוזת בית’, בספר זכרונותיה ‘קורות משפחה אחת’: “ניתנה להם לבסוף הלוואה בערבות אפ”ק והחלו לטפל ברכישת כברת אדמה, כרם ג’באלי במרחק מה מיפו, בסמוך למסילת הרכבת. הייתה זו חלקת חול זהובה זרועה גבעות ועמקים וזעיר שם, זעיר שם, מתנוססת בה שיקמה עבותה, עתירת נוף – היא כברת האדמה שנועדה לשכונה החדשה. וייס שהיה לו מושג בנייה נטל על עצמו את עיקר המשימה של הקמת השכונה. הכימאי מאיר דיזינגוף הצטרף אליהם כעבור זמן קצר ונעשה אחר כך ראש ופטרון לה.”
וייס, ביחד עם אשתו, הקים את אחד הבתים הראשונים בשכונה החדשה. על-פי ההגרלה שהוא עצמו יזם, קיבלה משפחת וייס את המגרש שנמצא ברחוב הרצל, פינת רחוב אחד-העם, ממש בסמוך לגימנסיה הרצליה. וייס שהיה אדריכל חובב באותו שלב, בחר לבחון את כישוריו על הבית הפרטי שלו, והוא זה שתיכנן אותו. מאוחר יותר למד אדריכלות באופן מסודר והפך למתכנן בתים מדופלם.
בגליון מספר 135 של כתב העת ‘קתדרה’, כותבת עדנה יקותיאלי כהן, נכדתו של וייס: “במחקרים הועלתה הטענה שאגודת ‘אחוזת–בית’ נוסדה לשם הקמת שכונת מגורים נאה, פרוור גנים לעיר יפו, ושמלכתחילה לא הייתה כל כוונה להקים עיר. ידוע שהיו חילוקי דעות בין חברי האגודה, וקרוב לוודאי שאחדים מהם אכן היו מסתפקים בפרוור נאה. אולם בחינת תפיסת עולמו של וייס, מייסד החברה, תפיסת עולם שבאה לידי ביטוי בספרו, בדבריו באספות של ‘אחוזת–בית’, שתועדו בפרוטוקולים, בפעולותיו בשטח וביזמותיו האחרות בארץ, מלמדת שוייס שאף מלכתחילה, להקים עיר.”
תחילה גרו בני הזוג וייס ביחד עם חמשת ילדיהם: חיה, דבורה, אסתר, יהודית ודניאל, בבית בן קומה אחת. כעבור 13 שנים, נוספה לבית קומתו השניה. בני המשפחה עברו לגור בקומה העליונה ואת קומת הקרקע השכירו לצרכי מסחר. זמן קצר לאחר שהתמקמו בביתם נולדה למשפה בת נוספת, שנקראה על שם השכונה: ‘אחוזת-בית’. אחוזבית וייס (בחיי היומיום קראו לה ‘אחוזה’) היא הילדה הראשונה שנולדה בתל-אביב, אלא אם כן מתייחסים לטענה שאהרון דנין (הבן של רחל) הקדים אותה במעט. היא התמידה וגרה בבית גם לאחר שהוריה נפטרו ועזבה אותו רק באמצע שנות ה-60, כשעברה להתגורר בשכונה צפונית יותר. ככל הנראה הריסתה של הגימנסיה, שבה גם למדה בעצמה, השפיעה על החלטתה של אחוזבית לעזוב את ‘בית וייס’.
לא מעט בתי עסק ומסעדות שכנו בקומת המסחר במאה השנים האחרונות. בשנת 1937 נפתחה במקום חנות לתכשיטים ולכלי כסף, תחום שלא היה זר לעקיבא אריה וייס. בשנות ה-50 הייתה כאן חנות רהיטים ובשנות ה-70 וה-80 חנות לפיתוח צילומים ולמכירת מצלמות. עשרות שנים שכנה באותו בנין הוצאת הספרים ‘מסדה’. זכורה במיוחד מסעדת הדגים ג’קו שהתמקמה במקום בתקופה בה המבנה שופץ. כיום פועלת ב’בית וייס’ מסעדה בשם ‘וייס’…
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
