בֵּית בֶּרנשטיין
בית ברנשטיין – רחוב אלנבי 9.
לא ידוע מי האדריכל שתיכנן את הבניין באמצע שנות ה-20, אבל מכיוון שלשני צדדיו, גם באלנבי 7 וגם באלנבי 11, בתים שתוכננו על-ידי אלכסנדר לוי – באותן שנים פחות או יותר – ייתכן שהאדריכל הנודע היה מעורב גם בבנייתו של ‘בית ברנשטיין’. כך או כך, הבית עבר בראשית ימיו מידיו של אברהם שמרלינג לרשותו של יצחק מורין, שמכר אותו לאליעזר ברנשטיין.
אליעזר ברנשטיין (1973-1873) נולד במחוז שדליץ בפולין. בגיל 23 היגר לאנגליה שם עשה חיל בעסקי הכובענות והפרוונות. בשנת 1925 הגיע ארצה לראשונה ונשבה בקסמי הרעיון הציוני. כעבור מספר שנים אף השתקע עם אשתו ביילה-בלומה לבית פלדמן, בראשון-לציון. את הבית ברחוב אלנבי 9 בתל-אביב הקים ברנשטיין כהשקעה כספית. לזוג ברנשטיין נולדו שבעה ילדים, כשהבולט והמוכר בהם הוא ארתור גילברט (אימץ את שם משפחתה של אשתו). הוא עצמו החליט שלא להצטרף לרבים מבני משפחת ברנשטיין שעלו ארצה בעידודם הנמרץ של הוריו. סר ארתור גילברט חי כל חייו באנגליה ובארה”ב שם התעשר בעקבות השקעות מוצלחות בתחום הנדל”ן והפך לפילנתרופ נודע. לפי אתר ויקיפדיה תרומת אוסף האמנות שלו נחשבת לתרומת האמנות הבודדת הגדולה ביותר בעולם.
המקטע הזה של רחוב אלנבי, בו ממוקם ‘בית ברנשטיין’ – בין הים לבין כיכר ב’ בנובמבר (“כיכר מוגרבי”) – ריכז אליו במשך דורות חנויות צילום. ידועה במיוחד הצלמניה המפורסמת של רודי ויסנשטין מאלנבי 30, אבל הרבה לפניה נפתחה באלנבי 9 ‘הצלמוניה של קפלנסקי’. לרגל הפתיחה במארס 1926, מתפרסמת מודעה בעיתון ‘הארץ’:
אחרי שהוכנסו שכלולים וסדורים תכניים הכי חדישים, הצלמוניה פתוחה לקהל המבקרים ומוציאה עבודה אמנותית ממדרגה ראשונה.
באותה שנה, באחת הדירות השכורות בבניין, התנהל גם חוג לספרות. הסופר ש. טשרנוביץ’ הוזמן לחוג, כדי להרצות לחברים על “המומנטים הדרמטיים בספרותנו החדשה”.
בשנת 1931, כשהבית כבר מנוהל על-ידי אליעזר ברנשטיין, נפתח במקום בית מסחר למחוכים ולחזיות: “גברת! בבואך תל-אביבה סורי לסלון הפריזי למחוכים, מ. גולדשטיין.” בשנת 1938 מתמקם כאן הסופר משה סמבטיון, ומפעיל משרד יוצא מהכלל – ‘מכון למתן שמות עבריים’. סמבטיון טרח ואסף את כל השמות העבריים הידועים בסדרת ספרים שנקראה ‘שמון עברי’. עיקר פרסומו של האיש בא לו דווקא בגין האשמות שווא שהאשים את ש”י עגנון. במשרד ברחוב אלנבי 9 הוא ביקש לגייס את ידיעותיו הנרחבות למתן ייעוץ תמורת תשלום: “שמות עבריים לאנשים, למוסדות ולבתי עסק. בהנהלת משה סמבטיון.” ככל הידוע, הרעיון לא נחל הצלחה.
בשנת 1941 נשכר אגף אחד של הבניין על-ידי בלה ורבה (וולפוביץ) ובעלה שמואל, והם פותחים את ‘מלון גלים’, אשר במשך עשרות שנים הפך לחלק מהנוף של המיתחם.
ברנשטיין החזיק את הבעלות על הבניין עד שנת 1958, אז הנכס נמכר לאדם בשם יחזקאל עזיזאדה. בין אליעזר ברנשטיין לבין בלה ורבה היו הסכמות שהתקיימו באופן נאות, אבל בעל הבית החדש לא אהב, בלשון המעטה, את הסידור לפיו חדרי המלון מושכרים לגברת ורבה, על בסיס “דמי מפתח”. הוא עשה ככל יכולתו כדי שהמלון ייסגר ובמקומו ייכנסו דיירים שישלמו שכר דירה לא מוגן. בסוף שנות ה-60 הגברת שולחת מכתב למחלקת ההנדסה בעירייה:
המלון נמצא ברחוב אלנבי 9 בת”א. מצבו החיצוני בכי רע. היינו ממש עומד בפני התפוררות. בפנים המלון הנני משפצת כמעט מדי שנה-שנתיים, אך הבניין אינו שלי ואת חיצוניותו אין באפשרותי לשפץ. המדרגות האחוריות הן בבחינת סכנת נפשות. הגג מורכב ממעקה עמודים שהתפוררו ומאיימים כעת ליפול על כל עובר ושב ברחוב למטה. בעל הבית אינו עושה דבר. יש להניח כי זו אף כוונתו שהרי אם ירצה לפנות בטענה זו את הדיירים, ייקל עליו.
מיקומו של ‘בית ברנשטיין’ במרחק של עשרות מטרים מהים כשהוא חשוף לרוחות וללחות כבדה, בשילוב עם הזנחה בתחזוקה, הובילו לכך שהוא הלך והפך לבלתי ראוי למגורים, כפי שקרה עם רבים מהבניינים בסביבה, עד אשר לפני מספר שנים הוא שופץ. במסגרת עבודות השימור חוזק הבניין, הורחבו הקומות הקיימות ונוספו שתי קומות. כיום, הבניין משמש למגורים.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע המערבי של רחוב אלנבי, ובהם גם בית ברנשטיין.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע המערבי של רחוב אלנבי, ובהם גם בית ברנשטיין.
