בֵּית רִבְקָה בּוּרְשְׁטֵיין
בית רבקה בורשטיין – רחוב ג’ורג’ אליוט 16.
רחוב ג’ורג’ אליוט מתחבר לרחוב מלצ’ט. זהו רחוב קטן בלב תל-אביב, הנמצא בתווך, בין הרחובות שיינקין ובלפור. הבית ברחוב ג’ורג’ אליוט 16 הוא אחד מתוך שני מבנים, ביחד עם הבית בג’ורג’ אליוט 18, הבנויים כבתמונת מראה, זה לצד זה. שניהם תוכננו על-ידי אותם אדריכלים: יצחק מנדלבוים ואברהם ברגר. אמנם קיימת תכנית לשפץ ולשחזר את הבית, אבל כפי שניתן לראות בצילומים, מאז בנייתו בשנת 1935 ועד היום, חזותו נותרה כמעט בדיוק כפי שהייתה.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב ג’ורג’ אליוט, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית רבקה בורשטיין.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב ג’ורג’ אליוט, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית רבקה בורשטיין.
רבקה בורשטיין, אשתו של יוסף בורשטיין, קנתה את המגרש בשנת 1932. העלויות של הפרוייקט היו ככל הנראה מעל לכוחותיה ובמארס 1935 היא מגייסת שני שותפים בעלי ממון. בין הצדדים נחתם חוזה שבו נכתב: “בין הגברת רבקה בורשטיין מתל אביב מצד אחד, המכונה להלן צד א’, ובין האדונים צבי-דב קלושינר וחיים-זאב קלושינר מוורשה, ועכשיו בתל-אביב, האחראים למילוי חוזה זה על כל תנאיו באופן סולידרי, והמכונים להלן צד ב’, הותנה והוסכם…” ובאחד הסעיפים בחוזה נרשם כי השניים ישלמו לגברת בורשטיין 2,150 לא”י ובתמורה יקבלו שני שליש מערך הנכס.
כשאר הבתים ברחוב, גם הבית הזה היושב על גבעה קטנה, מוגבה ממפלס הרחוב, וההגעה אל שתי הכניסות שלו היא באמצעות גרם מדרגות העולה מכיוון המדרכה. חלק מהמרפסות נסגרו עם הזמן והפכו לחדרי מגורים. ב-20 בפברואר 1946 שולח דייר בשם יעקב רוט מכתב לעירייה:
אני פונה אליכם בבקשה מאוד דחופה. דירתי: חדר קטן, מטבח ואמבטיה, נמצאת ברחוב ג׳ורג’ אליוט 16. בו בזמן שיש לנו ילד קטן ומחכים בעוד כמה שבועות לילד השני, החדר צר לנו מאוד. נבקשכם שתרשו לנו לסגור לחדר נוסף הגזוזטרה הקטנה שנמצאת ליד הדירה. בכל הכבוד ובתקווה שתמלאו בקשה קטנה זו בהקדם האפשרי.
גורלם של צבי וחיים קלושינר היה רע ומר. הם שבו לפולין לפני מלחמת העולם ומצאו את מותם במחנות. בשנת 1946 מגיש קרוב המשפחה שלהם מרדכי פוטשניק, בקשה לבית המשפט, לקבלת צו ירושה של המנוחים. פוטשניק הפך לשותף של בורשטיין והוא אף התגורר באחת מדירות הבית. בשנת 1952 נוספה שותפה שלישית לבעלות על הבניין, הגברת מלה קליינמן מרחוב שיינקין. באמצע שנות ה-70 הבעלות על הבניין עברה לאדם בשם ליפא פלינט.
לאחר המלחמה הושכר המקלט לולדיסלב פריד, שהשתמש בו כמחסן למוצרים אותם שיווק. פריד ויוסף בורשטיין הסתכסכו וכשהעירייה ביקשה לפנות את המקלט כדי שיהיה מוכן לייעודו המקורי, אף הגיעו לכדי חליפת מכתבים בין עורכי דין. לבסוף נמצא הסדר והמקלט פונה.
ככלל, הבניין שימש כל שנותיו למגורים. חלק מהדירות פעלו כקלינקות של רופאים פרטיים, ובהם ד”ר י. סקוברון שעבר לכאן ביולי 1950. בדירה אחרת בה גרו אדית וארנולד שפיגלר, נפתח באישור הרשויות סלון לפדיקור ומניקור בסוף שנות ה-60. אחד הדיירים המוכרים ב’בית רבקה בורשטיין’ היה יוסף שטיגליץ. שטיגליץ שהגיע ארצה בשנת 1945 נודע כאספן מוביל של פרטי יודאיקה. הוא החזיק חנות ברחוב אלנבי ממנה התפרנס במשך עשרות שנים והוא גם הציג אוסף מרשים במיוחד בסלון ביתו ברחוב ג’ורג’ אליוט 16.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
