בית גוטבלט

בית גוטבלט – רחוב פינסקר 5.

תל-אביב של שנות ה-30 התפתחה בקצב מהיר הרבה מכפי שניתן היה לדמיין רק 20 שנה קודם לכן. קצב העליה ארצה התגבר במידה כזו, שמאז תום ימי העליה השניה ועד התפר שבין העליה הרביעית לעליה החמישית, האוכלוסיה היהודית בפלשתינה הכפילה עצמה. מכיוון שרבים מהעולים בחרו לגור בעיר העברית, נהוג היה באותן שנים להוסיף קומות לבתים קיימים, או לחילופין לבנות בתים בני 3 קומות במקום הבתים בני הקומה הבודדת, וזאת כדי לענות על הביקוש האדיר לדירות חדשות.

כך קרה גם ברחוב פינסקר מספר 5. את הבית הקטן שנבנה בסגנון אקלקטי מספר שנים קודם לכן סילקו, ועל פניו בנו עבור אברהם גוטבלט בניין בן שלוש קומות. ביולי 1933 מדפיס עורך-דין ניסן רודה את המסמך המאשר את רכישת המגרש: “בזה הנני מאשר שאדון אברהם גוטבלאט קנה מאדון טשרלס גוטקין את המגרש הנמצא ברחוב פינסקר מספר 5, המסומן בגוש מספר 10, חלקה מספר 54.” את הבניין החדש תיכנן האדריכל פנחס ביז’ונסקי בסגנון הבינלאומי, שתפס לו אחיזה מוצקה באותן שנים של תנופת בניה בתל-אביב.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב פינסקר, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית גוטבלט.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב פינסקר, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית גוטבלט.

‘בית גוטבלט’ נבנה על אדמת ‘אמין נסיף’ שהפכה לשכונת ‘נחלת יצחק’ (לא לבלבל עם שכונת ‘נחלת יצחק’ הנוכחית שנמצאת מזרחית לנתיבי איילון). הבית ממוקם בקרבת הכיכר המחברת בין הרחובות אלנבי, בן-יהודה ופינסקר, והוא שוכן בסמיכות לקולנוע ‘מוגרבי’, יהא זכרו ברוך. אברהם גוטבלט לא הותיר חותם. בינו לבין השכן מפינסקר 7 התגלע סכסוך הנוגע להקמת חדר כביסה על הגבול בין שני המגרשים. כך או כך, הנכס נמכר בשנת 1943 לשינדל וליעקב שטיגר.

משפחת שטיגר הגיעה ארצה מקרקוב בפולין. כשרכשו את הנכס היו כבר שינדל ויעקב בני 60 כמעט. בדירה אחרת בבניין, התיישבה בתם רבקה (רגינה) עם בעלה יצחק ביגלאייזן. רבקה הייתה מורה להתעמלות ויצחק היה מהנדס. בבית הזה גידלו את שלושת ילדיהם. באותה תקופה – אמצע שנות ה-40 – בין הדיירים שגרו כאן בשכירות היו גם חיה וחיים מרדר ובתם שרה.

שינדל שטיגר נפטרה בנובמבר 1949 ובעלה יעקב הלך לעולמו ב-1969. לאחר מותם הבעלות על הבית עברה לידי בני משפחת ביגלאייזן. בשנת 2004, מועד פטירתה של רבקה, הבית עדיין היה רשום על שמה. שנים ספורות מאוחר יותר נמכר ‘בית גוטבלט’ למשקיעים זרים.

בקומת הקרקע של הבניין התנהלו במשך שנים בתי עסק שונים: מרפדיה, חנות למכירת תכשיטים ושעונים משומשים, תיקון ספות, החסנת סרטי קולנוע. הבעלים של חנות הנעלים ‘סלון אימפריאל’ שולח במאי 1945 מכתב תחנונים לוועדה לבניין ערים של העיריה, בזו הלשון (ציטוטים נבחרים בלבד): 

אני הח”מ פונה אל כב’ בזמן שחרב העלולה להחריב אותי מונחת על צוארי ורק בידיכם למנוע שחרב זאת תהרוס אותי. לפני כארבע שנים שכרתי חדר בחזית שברחוב פינסקר 5, בשביל ליסד בו סלון לנעלים. זה ארבע שנים שאני מחזיק במקום הנ”ל וביסורים רבים אך בכבוד הגעתי לאפשרות שאוכל להוציא את לחמי ואת פרנסתי. והנה קפצה עלי רוגזתה של מחלקת הפרסומים של עירית תל-אביב והגישה נגדי תביעה בבית הדין העירוני, להוריד את הארגזים שמשמשים בחלון ראוה להצגת דוגמאות מהנעלים. אני מבטיחכם שהחדר שאני מחזיק מסודר בצורה הכי נאה ובאופן כזה שאין הדבר עלול להזיק ליפיה של העיר. אני פונה אליכם בזה איפוא, בשמי ובשם משפחתי לעכב את הגזירה שרוצים להוציא נגדי.

בדצמבר 1957 מבקש דייר בשם יעקב פרוכטמן שגר עם משפחתו בדירה קטנה על הגג, אישור להרחיב את הדירה. בדו”ח של פקח מטעם העירייה נרשם: “במגרש קיים בית בן 3 קומות. על הגג ליד חדר המדרגות קיימים שני חדרי כביסה שנהפכו לחדרי מגורים ללא רישיון. כמו-כן צריף המשמש כחדר שירותים. לפני כשנה הוגשה תוכנית להוספת דירה בת שני חדרים אשר תכלול את אחד מחדרי הכביסה בשטח כולל של 50 מ”ר. הדייר מבקש להתחשב בתנאי מגוריו הקשים ולאפשר לו את הגדלת הדירה הקיימת, שהיא כיום בת חדר אחד בלבד.” אלא שוועדת משנה לבניין ערים החליטה שלא לאשר את הבקשה.

הבניין שופץ בין השנים 2015-2013 והוא מיועד למגורים בלבד.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר