בית גורביץ
בית גורביץ’ – יהודה הלוי 16.
נכתב בעזרתו האדיבה ועל-פי עדותו של משה קליין. משה נולד ב’בית גורביץ’ בדצמבר 1942 וחמש שנים מאוחר יותר, בדצמבר 1947, נולדה באותו בית גם אחותו יהודית.
בית גורביץ’ ברחוב יהודה הלוי 16, על גבול שכונת נווה-צדק, נבנה ככל הנראה כבר בשנת 1913 כווילה בת שתי קומות עבור אסתר וישראל גורביץ ועבור אחיינה של אסתר, יצחק שטיינברג, אלא שהוא אוכלס רק בשנת 1918. על הרישיונות והאישורים של הבית, שנבנה ברובו מאבני כורכר וכוסה במקור בגג רעפים, לא חתום אף אדריכל. עושה רושם שבעלי הבית היו מעורבים בעצמם בתכנון ובבניה. ישראל גורביץ’ צבר הון בעת שהותו באלכסנדריה כפליט בימי מלחמת העולם הראשונה. בארץ ניהל תחנת דלק של חברת ‘של’.
הבית נמצא אמנם בטווח המגורים של 66 המשפחות המייסדות של אחוזת-בית, אבל בית גורביץ’ משתייך לגל השני של המתיישבים ולכן ערכו ההיסטורי נמוך בהשוואה לחלק מהמבנים שבשכנותו.
בשנות ה-30 כאשר תל-אביב התפתחה במהירות והחלה משנה את פניה, עזבה משפחת גורביץ’ את הבית ועברה להתגורר בשכונה אחרת בעיר, שהתאימה יותר למגורי משפחות. מצבה הכלכלי של אסתר גורביץ’ היה ככל הנראה טוב דיו כדי שתעביר את הבעלות על הבית, לאחיינה יצחק שטיינברג, ללא תמורה כספית. לאורך השנים שימש שימשה קומת הקרקע בבניין סוחרים ובעלי עסקים, ואילו הקומה העליונה יועדה למגורי דיירים בדמי מפתח. אדם בשם דב ציפריס רכש את אחת הדירות בקומה העליונה מיצחק שטיינברג. הוא עסק במכירת מרצפות מוזאיקה כסוכן של חברת וולפמן מחיפה ולאחר שהצדדים הסתכסכו, פתח ציפריס עסק עצמאי בבית גורביץ’, שאותו הגדיר ‘בית מסחר למרצפות מוזאיקה’. בשלב מאוחר יותר רכש ציפריס את המבנה כולו.
בתחילת שנת 1939 נפתח בקומת הקרקע המזנון של יוסף בטיטו – ‘מזנון וקפה אורינטלי’ אשר נוחל במהרה כשלון מוחץ. תכולתו של המזנון, כולל רדיו ומכונת גזוז, מוצעת כעבור חודשים ספורים למכירה. מר בטיטו מסביר במרומז את הלקח שהפיק מן ההרפתקה הלא מוצלחת, וזאת באמצעות מודעה בעתון ‘הבקר’: “החיט הותיק הידוע ביפו ובתל-אביב זה כבר 20 שנה, מר יוסף בטיטו, חזר שוב להתעסק במקצועו, ברחוב יהודה הלוי 16 (בדירה ששימשה בית קפה). עבודה נקיה למהדרין מן המהדרין.”
עשר שנים מאוחר יותר משתכנים במבנה בני משפחת רוזנברג, שגרים במקום בשכירות. גם ‘לשכת הפשעים’ הנפתית של משטרת ישראל התמקמה בבניין, וכך גם משרדו של עו”ד אהרון ספיר, וכן משרדי ‘שרות ואספקה בע”מ’ של האדונים ארליך ורבינוביץ’.
בשנת 2000 התבצע שינוי ראשון בבית גורביץ’ שהפך לבניין משרדים ואף נוסף לו אגף אחורי חדש. בשנת 2015 החל שחזור משמעותי ומקצועי יותר. את הבניין ההיסטורי, שהוכרז כאתר לשימור, רכש יזם פרטי. על הבניין עצמו נוספה קונסטרוקציה מודרנית כדי להגדיל את השטח שלו. כיום הבניין המשוחזר פועל כמלון דירות מפואר.
טובה ויוסף קליין וילדיהם משה ויהודית, בשנת 1948, בחצר בית גורביץ’. ברקע, מעבר לפסי הרכבת, ניתן לראות את בית רומנו. הצילום: באדיבות משה קליין.
טובה ויוסף קליין וילדיהם משה ויהודית, בשנת 1948, בחצר בית גורביץ’. ברקע, מעבר לפסי הרכבת, ניתן לראות את בית רומנו. הצילום: באדיבות משה קליין.
עדותו של משה קליין: אבי, יוסף קליין, הגיע לארץ ב-1935, ובתחילה התגורר בהרצליה. בהגיעו לת”א גר ברחוב דיזנגוף ועם נישואיו לאימי, טובה לבית שר, עברו ליהודה הלוי 16. במקור, הגדר החיה וגדר האבן והשער לא היו. בקומה הראשונה בחזית היו שתי מרפסות פתוחות, אחת מכל צד. בזאת שמימין הייתה חנות טקסטיל של אדון אייזנשטט ואילו בזאת שמשמאל, חנות המרצפות של אדון ציפרוס. בקומה השנייה היו שתי דירות שאפשר היה להגיע אליהן מהכניסה בחזית, או מגרם מדרגות מעץ, מהחצר האחורית. כל חדר שימש כדירה, ובכל צד היו שתי דירות. על המרפסת היו שני מטבחים, ואילו השירותים והמקלחת היו משותפים לשתי המשפחות. כמו-כן היה במבנה מרתף ששימש למגורים לבחור רווק, ובחצר צריף לזקנה גלמודה. אני התחלתי ללמוד בשנת 48 בבי”ס תחכמוני, ברחוב לילנבלום, ואחותי הייתה בגן “דוגמא” ברחוב השחר.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.