בית ד"ר וינברג-כרמי
בית ד”ר וינברג – רחוב הלל הזקן 1, פינת רחוב האר”י 32.
ד”ר ישראל וינברג, ממקימי בית-הספר התיכוני למסחר, ברחוב גאולה, ומנהלו הראשון, הגיע עם משפחתו לתל-אביב מירושלים, בתחילת שנות ה-20. עד אז ניהל בירושלים את בית-הספר למורים. תחילה המשפחה התגוררה ברחוב אלנבי, בשכירות. בשנת 1924 החליטו לבנות לעצמם בית, במגרש שנמצא בקצה שכונת ‘כרם התימנים‘, במקום הנושק לרחוב גאולה. כך יכול היה ד”ר וינברג לרדת במורד הרחוב בכל בוקר, מרחק הליכה של 200 מטר בלבד, עד לבית-הספר.
האדריכלים שהופקדו על תיכנון המבנה היו השותפים יהודה סטמפלר ואברהם וואלאך. בדצמבר 1924 שולח וואלאך מכתב בקשה לעיריה כדי לקבל אישור לערוך שינויים קלים במבנה שאושר בתכנית המקורית: “אתכבד בזאת לבקשכם להרשות לנו לעשות גדר סביב ביתו של ד”ר וינברג בכרם בדרני וכרם התימנים, וכמו כן לבנות את המטבח בשתי הקומות.”
וינברג הספיק ליהנות מבית המידות שנבנה עבור משפחתו לפרק זמן קצר בלבד. בשנת 1926 חלה בסרטן ולמרות שהמשיך בעיסוקיו בתנופה גדולה גם בהיותו חולה, הוא נפטר בגיל 42, בספטמבר 1927. כך נכתב עליו בעיתון ‘הארץ’ לאחר מותו:
דוקטור ישראל וינברג נולד בירושלים. בגמרו את חוק לימודיו הוזמן להיות מורה בבית הספר למל בירושלים. בהמשך נסע לברלין ולמד באוניברסיטה את מקצועות הפדגוגיה והפילולוגיה. הוא היה מורה מצוין והתמסר לעבודת החינוך וההוראה בכל נפשו. בשנת תרע”א נתמנה למורה בבית המדרש למורים של חברת עזרה בירושלים, ומשנת תרע”ד אף ניהל את המוסד.
כשקבוצת סוחרים בתל אביב החליטה לייסד על חשבונה בית ספר תיכוני למסחר היא הזמינה, בהסכמת מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית, את דוקטור וינברג להכין תוכנית לבית ספר זה ולנהלו. במשך שלוש שנים עמד ד”ר וינברג בראש בית-הספר למסחר. לפני שנה וחצי חלה המנוח במחלת הסרטן שאכלה את גופו. עוד שבועות מעטים לפני פטירתו קם מערש דווי והשתתף באסיפת אגודת פרדס בפתח-תקווה ומסר דין וחשבון על מהלך עסקי האגודה. והנה פתאום הלך מאיתנו מבלי שוב.
בהיותו יו”ר אגודת ‘פרדס’ עיברת ד”ר וינברג את שם משפחתו לכרמי. לאחר מותו, עבר ניהול ענייני הבית לאלמנה אדלה, שנותרה עם שלושה יתומים: עמיהוד, יהודית ושלומית. ביולי 1935 נסלל כביש ברחוב האר”י שעד אז היה שביל עפר מעלה אבק, אלא שבזמן העבודות נהרסה גדר הבית, ואדלה וינברג-כרמי נדרשת לתקן אותה מכספה, למרות הבטחות שניתנו, כי מי שהרס הוא שיתקן.
עמיהוד (1967-1909), הבן הבכור של ד”ר וינברג, הפך לכימאי הראשי של מפעל התרופות ‘אסיא’. יהודית נישאה לויקטור פרידמן. דניאל פרידמן, בנם של ויקטור ושל יהודית ונכדו של ד”ר וינברג, גדל בבית זה ואף למד בגימנסיה גאולה, אותה ייסד סבו. דניאל פרידמן הפך ברבות הימים לפרופסור למשפטים, לחתן פרס ישראל, וגם לשר המשפטים בממשלת ישראל. שלומית, הבת הצעירה, נישאה לאדריכל אהרון ברעלי והם אלו שהמשיכו להתגורר בקומה ב’ של הבית, ביחד עם אדלה.
במארס 1950 שולחים ילדיה של אדלה וינברג מכתב לוועדה לבניין ערים, ממנה ניתן ללמוד על מצבה הרפואי העגום של האם-החמות: “הננו מבקשים בזה להרשות לנו להוסיף חדר בדירתנו בקומה ב’ לפי התוכנית המצורפת. החדר יהיה על עמודים שגובהם יהיה ארבעה מטר מעל חלון מזרחי. השכנים הגרים בדירה בקומה א’ לא נענו לבקשתנו לחתום על הסכמתם לתוספת זו, מתוך חשבונות בלתי ידועים לנו, ודוחים אותנו בלך ושוב. החדר דרוש לנו באופן דחוף בשביל אמנו החולה במחלה ממאירה ואין היא יכולה יותר להישאר בלי השגחה מתמדת.” השכן התרצה לבסוף וחתם על הסכמה. אדלה וינברג נפטרה בנובמבר 1954.
בשנות ה-90 הבית היה עדיין בבעלות משפחותיהן של האחיות לבית וינברג-כרמי: שלומית ברעלי ויהודית פרידמן וכן להניה, אלמנתו של עמיהוד כרמי. ויקטור פרידמן קיבל ביולי 1994 מכתב מהעירייה: “בהתאם לדו”ח שנמסר לי על-ידי מהנדס מטעם העירייה שהוסמך לכך, כי הבניין ברחוב הלל הזקן מספר 1 שבבעלותך מהווה סכנה למחזיקים בו או לציבור.” לאחר שנים של התדיינויות, החלו בעבודת ההריסה והשחזור בשנת 1999.
בשלב זה האחראי מטעם המשפחה הוא הדורם כרמי. הוועדה המקומית לתכנון מנפיקה היתר בנייה: “על פי אישור ועדת המשנה בישיבתה מיום 22 למארס שנת 2000, מותר להקים במקום המתואר שחזור מבנה מגורים לשימור בין שתי קומות עם שתי יחידות על-ידי הזזתו בשטח בהתאם למצבו בהיתר והגדלת המרתף מתחתיו, המיועד לחדר משחקים לילדים בשימוש כל דיירי הבניין. כפוף לתנאי ההיתר המקורי. ההיתר אינו מקנה כל אישור לאגף החדש ומתייחס למבנה לשימור בלבד.”
* תודה מיוחדת למהנדס הדורם כרמי שקרא את הטקסט ותיקן את הדורש תיקון. הדורם כרמי הוא נכדם של עמיהוד והניה כרמי ונינם של ישראל ואדלה וינברג-כרמי.
