מָלוֹן חַיִּים
בית חביב – רחוב שלמה המלך 33-31. ידוע גם בכינוי ‘מלון חיים’.
הבית הוקם בשנת 1939 עבור אדם בשם רפאל חביב, שעלה ארצה מלוב. הוא ממוקם בין הרחובות פרישמן וזמנהוף מצפונו ומדרומו, ובין כיכר מסריק לבין רחוב ריינס, ממזרח וממערב לו. קיימים בתל-אביב לא מעט בתי תאומים עם שני אגפים זהים הבנויים כתמונת מראה זה לזה – הבניין ברחוב שלמה המלך הוא אחד המוכרים שבהם. אגפי הבניין מחוברים יחד אל קומת הרחוב בגרם מדרגות סימטרי ומונומנטלי, ובו מזרקה ובריכת דגים.
במהלך השנים המבנה שינה את ייעודו מפעם לפעם: בית כנסת ו’בית החסידים מגור’, שלוחה של בית החייל, בית תמחוי, מרפדיה, מפעל עורות, ואפילו מכבסה. עיקר פירסומו של המקום היה בימי הזוהר שלו, בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 כאשר הצבא השתמש ב’מלון חיים’ כדי לארח בו את חברי הלהקות הצבאיות. במשך כל התקופה התגוררה משפחתו של רפאל חביב בבניין. לאחר מותו של חביב, התעורר סכסוך בין היורשים שהגיע לערכאות משפטיות. אחד האחים זכה בירושה, אך הוא התקשה בתחזוקת הבית ונאלץ להשכיר את הדירות במחירים נמוכים במיוחד. כך הגיעו לגור במקום אנשים דלי אמצעים, ועל כן רבים החשיבו אותו כאכסניה לנזקקים, או כבית תמחוי. בין השאר, התגוררו במקום האמנים שהשתייכו ללהקת ‘החברים של נטשה’, שאף חיברו כאן את תקליט הבכורה שלהם. על עטיפת התקליט מופיעה תמונה של יעקב חביב, היורש של הבניין. גם הפסנתרנית הנודעת פנינה זלצמן גרה ב’בית חביב’ לזמן מה.
בנובמבר 1971 התחוללה דרמה ב’מלון חיים’, כפי שמתואר במגזין ‘העולם הזה’: “בשעה 11:00, ביום השבת האחרון, כאשר נשמעה הדפיקה הגורלית על דלת חדרם היו עדיין יעקב פנשטאק והלן פינקוס, זוג צעירים מאוהבים. שעה לאחר מכן, הלן פינקוס כבר מתה. גופתה המרוסקת שרועה על המרצפות, לשם נפלה מחלון חדרה בקומה החמישית אשר ב’מלון חיים’, ברחוב שלמה המלך.” הסתבר שהדפיקות בדלת היו של נושים עצבניים במיוחד שבאו לגבות חוב. הבחורה הצעירה והמבוהלת ניסתה ככל הנראה לברוח דרך החלון ומעדה אל מותה.
בית חביב בשנת 1945. הצילום מתוך אתר האינטרנט של ynet.
בכתבה ב-ynet מנובמבר 2020 כותב אברהם זיגמן: “דורי בן זאב מילא בחדרו מחברות עם סקיצות לשירים, מתי כספי הלחין שם את שיריו הראשונים ושלום חנוך בילה בסוויטה על הגג. בשנות ה-60, מלון חיים ברחוב שלמה המלך 33, על חדריו הקטנטנים ובעלי הבית שלא הפסיקו לריב, היה המקום השוקק ביותר בארץ מבחינה מוזיקלית.”
בראיון למוריה בן-יוסף מ’מקור ראשון’ מספר ארקדי דוכין בשנת 2009: “הגעתי לתל אביב בשנת 1984, שנתיים אחרי השירות הצבאי. בהתחלה גרתי לבד ברחוב מזא”ה, ואז שמענו שיש בית שמוגדר בית מחסה לעניים ונזקקים, אפילו ששכר הדירה היה 250 שקל לחדר, וזה לא היה כזה זול. היו מבחני קבלה, והיית צריך להוכיח עד כמה אתה מסכן וחסר כול. היו הפסקות חשמל כדי לחסוך ומים קרים בחורף, אבל זו הייתה שמחת עניים. היינו אוספים כסף לאסימונים כדי להתקשר לחברות תקליטים. מיכה שיטרית היה עובד רס”ר בבניין, והיה עושה עבודות עבור יעקב חביב.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.