בית היימן

בית היימן – רחוב ברנר 2, פינת אלנבי 57.

הבית ברחוב ברנר 2, על פינת אלנבי 57, נבנה במספר שלבים וללא תכנית מגובשת. תחילתו בשנת 1922 כבית בן שתי קומות: קומת מסחר ומעליה קומת מגורים. נראה שהאדריכל מגידוביץ’, ששימש גם כמהנדס העיר באותה עת, היה מעורב בבניה, אם כי קיימות עדויות לפיהן הקבלן שמואל וילסון הוא שבנה את הבית. הבעלים של הבניין הוא יצחק היימן שהגיע ארצה רק שנתיים קודם לכן. ההורים מלכה ויצחק ושתי הבנות יהודית ומרים, התגוררו באחת הדירות המרווחות בבניין.

לקראת סוף שנות ה-20 נוספת קומה שלישית למבנה. כעבור שנים ספורות המבנה מתרחב גם לכיוון רחוב ברנר. התיעוד בעניין התוספות והשינויים חסר ולא לגמרי בהיר, אך מכיוון שהמבנה נמצא במקום מרכזי, על מסלול צעדות העדלאידע של תל-אביב, ניתן להבחין בו ברקע של צילומי וסרטוני התקופה ולעקוב אחר השינויים. באמצע שנות ה-30 נראה ש’בית היימן’ קיבל את צורתו הסופית.

כבר בשנת 1923 עומד בחזית הפונה לרחוב אלנבי, בית מסחר לספרים ומכשירי כתיבה ששמו ‘ספרות’. אבל למעט החנות הזאת אין ביקוש לשטחי המסחר הנוספים בבניין. יצחק היימן מגלה אסרטיביות ראויה לציון ומפרסם מודעות בעתון ‘דאר היום’ באוגוסט של אותה השנה, בזו הלשון: “אתם מבקשים פרנסה? בסכום בינוני ומעט מרץ אפשר למצוא פרנסה בחנויות הכי יפות בעיר. יש מקור לפרנסה למי שיש האינציטיבה לפתוח בתי מסחר דלקמן: חנות מכלת (רק ממדרגה ראשונה), מכשירי ברזל בשביל בנין, גלנטריה וקונפקציה, בית מרקחת. כל בתי-המסחר האלה נחוצים פה. אם אתם לא תנצלו את ההזדמנות יקדמוכם אחרים. לפנות לבעל הבית. רחוב אלנבי 57.”

בסרטון זה מצולמים מספר בתים היסטוריים הניצבים זה לצד זה לאורך רחוב ברנר, ובהם גם בית היימן.

בינתיים, בחלק מהדירות מתנהלים עניינים שאין לדעת מה טיבם. ב-6 במאי 1924 מתפרסמת בעיתון ‘הארץ’ הודעה מעניינת: “רחל ארקין, תל-אביב, רחוב אלנבי 57, בית פרטי. פרופסור – מסז’יסטית, היתה שנתיים בחוץ לארץ ועכשיו שבה לארץ.” ב-1925 נפתחת חנות בגדים בשכנות לחנות הספרים: “הרוצה לקבל בגדים מודרניים בטעם אירופי יפנה להסאלון מ.פוליאקוב, בית היימן. גמר את האקדמיה לגזירה בפטרוגרד. לפועלים ניתנת הנחה.” שנתיים מאוחר יותר, שמחה גדולה, ד”ר חנה וילנסקי וד”ר דוד מיכמן נישאים ועוברים להתגורר בדירה שנמצאת מעל חנות הספרים. היא רופאת עיניים, הוא רופא שיניים, והם ביחד פותחים מרפאה פרטית בדירת המגורים.

בשנת 1937, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם, מתפרסמת בעיתון ‘דבר’ מודעה מטעם משרד נסיעות שיושב ב’בית היימן’: “הטיול הראשון לפולניה! הקבוצה הראשונה תפליג ביום 20.4 בלוית מר י.מ. ברודר.” במהלך שנות ה-40 בולטת מעל שאר העסקים בבניין חנות לבגדי נשים בשם ‘אביבה’. לקראת שנות ה-50 נפתחת במקום חנות מתחרה בשם ‘רינה’, שממשיכה לפעול עד סוף שנות ה-70. גם למפלגת הפועלים המאוחדת, מפ”ם, הייתה כאן נציגות במשך תקופה לא מבוטלת. משרדי בית הספר ללימודי צילום ‘קמרה אובסקורה’ התמקמו בבניין בתחילת שנות ה-80. בשנת 2013 נסגרה סוכנות הנסיעות ‘סיתור’ שפעלה כאן שנים ארוכות. הכניסה לסוכנות הייתה מרחוב ברנר. מרגלית פרידמן-ליכטבלאו מוסיפה: “אני עבדתי במשרד הנסיעות שנקרא סיתור. הבעלים היו ד”ר אימרה פריד ז”ל ואשתו קלרה ז”ל, שעלו מהונגריה יחד עם בתם דורית צחובוי. המשרד היה ידוע במיוחד עקב הסיפור אודות המרגל המצרי שהיה שותף במשרד.”

כיום, לא נותר הרבה מההדר של ימי התפארת של הבניין ובקומת המסחר שלו יושבות פיצוציות וחנות לבגדים זולים.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

אזרחים ותיקים מספרים

רותי בריאלובסקי: אבא שלי, שעלה ארצה בשנת 1924, עבד בבניין זה כאיש אחזקה. בזכות חנות הספרים ‘ספרות’ בבעלות מר ברלוי, אני אוהבת לקרוא עד עצם היום הזה. מדי פעם היה בעל החנות נותן לאבא שלי ספר: “תן לילדה, כדי שתאהב ספרים”. גם משחקים קבלתי ממנו: ריכוז – שכיום שמו מונופול, דוּק (מעץ), וגם צעצועים. לפי מיטב זכרוני שמו של רופא השיניים היה דר’ פליס (פ’ רפה). לפני פתיחת החנות לחפצי אומנות, הייתה שם חנות נעלי גברים בשם ‘נעלי רות’. כל כך הרבה עשרות שנים חלפו מאז! וכן, אסור לשכוח את גלידת ויטמן באלנבי בבניין סמוך לבניין זה, וכמובן את ‘פוטו ארדה’.

רות אהרון: בשנות השבעים הייתה כאן חנות פינתית גדולה מאד של חפצי אמנות, מתנות, יודאיקה. בבניין עצמו התגוררה שנים רבות חברה שלי, אראלה נתנזון עליה השלום, עם משפחתה .