בּית בּנין
בית בנין – שדרות רוטשילד 19, פינת נחלת-בנימין 52.
בסוף שנות ה-30 תל-אביב כבר הייתה העיר הגדולה בפלשתינה א”י. גלי העליה המאסיביים שהגיעו מאירופה יצרו תחילה ביקושים עצומים למבני מגורים, ומאוחר יותר התעורר באופן טבעי, גם צורך בשטחי מסחר גדולים ובבנייני משרדים. מוריס בנין, איש הספנות עתיר הממון, נמנה עם היזמים הראשונים שעמדו על המגמה הזו בהתפתחות העיר. הוא פנה אם כך לאדריכל זכי שלוש בשנת 1935 והזמין אצלו תכנית לבניין משרדים במיקום מרכזי במיוחד: קרן הרחובות רוטשילד ונחלת-בנימין. הבניה בפועל התבצעה שנתיים מאוחר יותר.
מוריס בנין (1996-1902) הוא בנם של סלים בנין – אחד מצאצאיו של מנחם משה בנין – מעשירי הקהילה היהודית בעדן, ושל רשל לבית טוקטלי. הוא נולד וגדל בירושלים ביחד עם אחיו הצעיר אלברט. בני המשפחה נדדו בין ערים וארצות ובין היתר שהו באלכסנדריה פרקי זמן ממושכים. בשנת 1928 נשא מוריס לאשה את ז’אן – קרובת משפחה רחוקה שלו. באותן שנים החלו בני המשפחה להשקיע את הונם גם בעיר תל-אביב. הבעלות על ‘בית בנין’ נרשמה תחת שמה של ז’אן בנין.
זכי שלוש, שהיה חסיד של הסגנון הבינלאומי, תיכנן במקרה זה מבנה בסגנון האהוב עליו עם השפעות של אר-דקו. הבניין בנוי בצורת האות ר’ עם שני אגפים נפרדים, האחד פונה לשדרה והשני פונה לרחוב נחלת-בנימין.
בשנת 1938 מוריס בנין מפרסם בעיתונות היומית מודעות לשיווק שטחי המסחר. כך למשל מודעה בעיתון ‘הבקר’ מ-9 בפברואר אותה שנה: “להשכיר: את המגרש המתאים והנוח ביותר בתל-אביב / 400 מטרים מרובעים, מקום לבנין גלריה מ-12 חדרים גדולים / מרתף מובטח לשמירת פקדונות / מקום מתאים לבנק או למוסד כספי. רוטשילד 19. לפנות למוריס בנין.” ואכן, אחד הבנקים נענה למודעה. עם פתיחתו של ‘בית בנין’ שימש האגף הפונה לשדרות רוטשילד כסניף של בנק אנגלו-פלסטינה, ואילו האגף שפונה לנחלת-בנימין שימש את הצבא הבריטי. חלקים מאגף זה נשכרו לצרכים אדמיניסטרטיביים גם על-ידי הנהלת מלון פלטין – שחדריו מצויים במבנה השכן. בהמשך התמקמו בקומה המסחרית חברת הביטוח ‘הסנה’, השגרירות האמריקאית וכן ‘בנק לאומי’.
ביום בו פרצה מלחמת העצמאות, מודיעה חברת התעופה הצ’כוסלובקית, שמשרדיה ישבו ב’בית בנין’: “קשר האויר שלנו ארץ-ישראל – אירופה, לא רק שימשיך בשירותו הרגיל, אלא ירחיב פעילותו. לוח הטיסות לימים הקרובים: תל-אביב – אתונה – רומא – פראג 17, 18, 19, 20 במאי”
כיום ניתן למצוא בקומת הקרקע, בחיבור בין שני האגפים, במקום הבולט ביותר בבניין, את בר המיצים והיוגורטיה של ‘תמרה’.
הצילום משנת 1955 – מתוך ארכיון הסרטים של סינמטק ירושלים.
