בית ישראל הלמן – רחוב מרכז בעלי מלאכה 13.

כיאה לבעלי מלאכה צנועים, בכל אחת משמונה הדירות המקוריות שנבנו בבניין של האדונים ישראל הלמן ותנחום פלדמן, היו שני חדרים בלבד. את הבניין תכנן בשנת 1925 משה לוברינצקי, שאחראי גם על ‘בית רזניקוב‘ ברחוב קלישר. בינואר 1928 נערך משפט לתנחום פלדמן שלא בנוכחותו, בו הורשע וחויב לשלם סכום כסף לא מבוטל. בפסק הדין נרשם כי מקום מגוריו של הנתבע אינו ידוע. מאז, לא נודע מה עלה בגורלו וישראל הלמן נותר לבדו כבעלים של הבית. משפחת הלמן: ישראל ואיטה, ובנם מרדכי, התגוררו באחת מדירות הבניין. במרשם האוכלוסין של 1936, ההורים איטה וישראל כבר מופיעים בכתובת רחוב זבולון 26, ואילו מרדכי הלמן, שבינתיים כבר בגר והיה בן 29, המשיך לגור בדירה ביחד עם בת הזוג שלו רוזה.  

ב-15 שנותיו הראשונות שימש הבניין למגורים בדמי שכירות. בתחילת שנות ה-40 הוא נמכר לגברת צילה זיפרט, שהייתה אשה בודדה אשר עלתה ארצה מדרום אפריקה. זיפרט ערכה שינויים קלים במבנה והשכירה אותו לדיירים, וכן לארגונים בעלי מטרות חיוביות. כך התארגן בבניין, מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, מחסן לאיסוף בגדים עבור הפליטים והמעפילים שהגיעו ארצה בדרכים עקלקלות. מתוך עיתון ‘אמר’ 29 ביולי 1940: “לתושבי תל אביב! ויצ”ו, נשי מזרחי, שירות נשים סוציאלי ומרכז העולים מכריזים על איסוף בגדים ורהיטים למען המעפילים שבאו ארצה בעירום ובחוסר כל. להבא יטפלו הארגונים באופן מרוכז באיסוף בגדים וחפצי בית וחלוקתם בין מעפילים, עולים, ומחוסרי עבודה ופרנסה, הזקוקים ללבנים, לבגד ונעל, למכשירי בישול וכלים. כדי למנוע את איסוף הבגדים על ידי אנשים בלתי אחראים המנצלים את ריבוי החברות המטפלות בפעולה זו והעוסקים בשמן לתועלתם הפרטית, מתבקשות החברות האלה לתת את ידיהן לאיסוף המאוחד. המחסן המשותף ‘בגד זול’ נמצא ברחוב מרכז בעלי מלאכה 13.” תוך חודשיים חילקו במחסן 3,000 פרטי לבוש.

באותה שנה, התרחש אירוע דרמטי הקשור לבנם של דיירי הבית. באוגוסט 1940 מתפרסמות מודעות בכל העיתונים היומיים: “מי ראה אותו? דוד בוים, בן 17, יצא ביום א’ בבוקר מבית הוריו, רחוב מרכז בעלי מלאכה 13, לעבודתו ברחוב הרצל 61. למקום העבודה לא הגיע. בפעם האחרונה ראו אותו, באותו יום בשעה 10:00 רכוב על אופניו, בכביש פתח תקווה ליד בני ברק. כל היודע עליו מתבקש להודיע להוריו.” לא נודע מדוע הנער נעלם, אך הוא נמצא בריא ושלם, ושב הביתה.