בית הרמלין

בית הרמלין – רחוב תל-חי 1, פינת בר-כוכבא 58.

שכונת כרמליה שבה נבנה הבית ברחוב תל-חי 1, בשנת 1935, השתרעה מזרחית לשכונות המפורסמות יותר, ‘תל נורדאו’ ו’נורדיה’. זאת היית שכונה קטנה שגבולה המערבי נגס בחלק מתוך כיכר דיזנגוף. רחוב זמנהוף סימן את גבולה הצפוני של השכונה ורחוב המלך ג’ורג’ את גבולה המזרחי. כאן, בפינת הרחובות בר-כוכבא ותל-חי, החליט האדריכל יוסף הרמלין , שזה עתה נישא לרבקה, להקים בניין בו יגורו בני הזוג ויקימו משפחה.

יוסף הרמלין (2001-1906) רכש את המגרש בסכום של 1,460 לא”י מאדם בשם צבי בלומנפלד בנובמבר 1934. זמן קצר אחר-כך תכנן בית בן שלוש קומות ביחד עם שותפו למשרד, המהנדס בורנשטין, ומיד ניגשו למלאכת הבצוע. תוך חודשים ספורים הבית היה מוכן לאכלוס. זה היה אזור שיועד למגורים בלבד. בקשתו של הרמלין כי יאפשרו לו להשכיר דירה בקומת הקרקע לצורך פתיחת חנות מכולת, נתקלה בסירוב. 

הרמלין ובורנשטין החזיקו משרד בקרבת מקום, ברחוב סירקין. על נייר המכתבים של המשרד הטביעו את החותמת: “אדריכלים מדופלמים ואורבניסטים”. באותה שנה בה הוקם הבית היו השניים עסוקים בשני פרוייקטים של היזמים פנחס פרנק ומשה פליקס – האחד ברחוב פינסקר, השני ברחוב פרוג. העבודה הניבה רווחים יפים והם עברו מהמשרד הקטן ברחוב סירקין למשרד מרווח יותר ברחוב יהודה הלוי 14.

פרגולת הבטון שמעטרת את גג המבנה ומעניקה לו את ייחודו, אופיינית לבתים שנבנו באמצע שנות ה-30. אולי המפורסמת ביותר מבין פרגולות אלו נמצאת על גג ‘בית גוטגולד‘ שמשקיף על ‘כיכר מגן-דוד‘. אלא שהרמלין לא שיער כי יש לבקש רישיון מיוחד עבור הקמתה של הפרגולה והופתע מאד כאשר הוצא לו צו הריסה מיד לאחר תום הבניה. הוא שלח מכתב (יוני 1935): “בזה הנני מבקש לאשר את הפרגולה הפתוחה על הגג, היות שהנני עושה אותה רק לשם אפקט ארכיטקטוני ולא לשם שמוש.” ולאחר שנדחה, שלח מכתב שני, ובעקבותיו ערעור על ההחלטה, ורק בסוף שנת 1936 התקבל האישור המיוחל, לאחר שהתחייב לא לעשות בפרגולה שום שימוש עד עולם. הבטחה שנשמרת עד היום, גם על-ידי הדורות הבאים שמחזיקים בבעלות על ‘בית הרמלין’.

ב-9 בספטמבר 1940, בשעות אחר-הצהריים, ללא שמישהו ציפה לכך, תל-אביב הותקפה על-ידי חיל האוויר האיטלקי. המטוסים הגיעו מכיוון הים והפציצו את אזור בית הקברות של טרומפלדור ואת רחוב בוגרשוב, וכן את רחוב פינסקר וגם את רחוב אהרונוביץ’ שנמצא במרחק קצר מרחוב תל-חי. הבית לא נפגע ישירות, אך ניזוק מההדף. לפי בקשתו של הרמלין, המהנדס העירוני מנפיק אישור בזו הלשון: “לפי בקשתו הננו לאשר כי ביקרנו בביתו לאחר הפצצה מיום 9.9.40 ומצאנו שהוא סובל את הנזקים דלקמן: קירות חוץ נפרצו במקומות רבים. במחיצות רבות נתהוו סדקים וגם פרצות, דלתות, חלונות ותריסים ניזוקו. יציבות הבניין לא נתערערה ולא היה חשש למפולת נוספת.”

מבין הדיירים שגרו בבניין בשנות ה-40 ניתן למנות את שושנה וישראל זהבי ואת אסתר גולדברג. בשנת 1944 מכרו רבקה ויוסף הרמלין את הבניין לשמואל ליאון ולשני אחיו גדליהו ויוסף. משפחת הרמלין עברה לגור ברחוב חובבי-ציון. האחים ליאון ניהלו את בית-החרושת לסבון ‘ליאון’, ברחוב מזרחי ב’מרכז המסחרי‘.

מיד לאחר רכישת המבנה מתלונן שמואל ליאון על הלכלוך בחצר ביתו שנגרם לטענתו על-ידי ילדי השכונה והוא מבקש אישור לקבלת עשרה שקי מלט – אישור שנדרש באותם ימים – כדי להקים חומה בין החצרות. תקופה ממושכת אחר-כך חיו דיירי הבניין את חייהם בנחת וביחסי שכנות טובים. רק בשנות ה-70 התעוררו עימותים בין משפחת ליאון לבין הדיירים מלכה ויצחק גרוספלד בנוגע לתוספות בניה ולשימוש בחניה. באותן שנים גרו בבניין גם הד”ר תיאודור בלום וכן כוכבה וג’ילברט בלליס. 

בשנות ה-90, 60 שנה לאחר ש’בית הרמלין’ הוקם, נדרשו עבודות תחזוקה במבנה. משימה זו הוטלה על בעלי הבית באותה תקופה – יורשיהם הרבים של בני משפחת ליאון ושותפים חדשים שנוספו לאורך השנים.

ינקי טמפלר מוסיף הערה אישית: “גרתי ממול, בבר כוכבא 69, בין השנים 67-57. זכור לי שמשפחת ליאון טיפחה גינה יפהפייה בחצר הבניין…”