בית קרול – רחוב אחד-העם 92.

מנחם-מנדל קרול (1938-1862) היה במקצועו צייר ומעטר קירות. הוא עלה ארצה במסגרת העליה השניה. ביחד עם בניו הבוגרים, היה ממייסדי שכונת ‘בעלי מלאכה’. למנחם מנדל ולאשתו צירל, נולדו עשרה ילדים (זכריה נפטר בעודו תינוק). מהר מאד הפך מנחם מנדל ביחד עם ארבעה מבניו למעטר ומקשט הקירות של בתי תל-אביב. עיסוק זה, בימים בהם תל-אביב נבנתה בתנופה, הביא לבני המשפחה ברכה ופרנסה. רבים מהבתים בסגנון האקלקטי שנבנו בעיר בשנות ה-20, עוטרו ונצבעו על-ידי קרול ובניו. כך נכתב בדף הפייסבוק של ‘מוזיאון בית יוסף באו’: “אומני הציור הדקורטיבי המוכרים והפוריים ביותר בתל-אביב-יפו וסביבותיה היו ‘צבעי העיר’, מנחם-מנדל קרול וארבעת בניו, חיים, אַבֶּא, יוסף ויעקב שהיו בין הראשונים שעסקו בצביעה דקורטיבית וציורי-קיר בטכניקה ובסגנון ייחודי שהביאו איתם מפולין.” 

בשנת 1926 נבנה על המגרש ברחוב אחד-העם  שלד של בית בן קומה אחת, אבל בצוק העתים, כאשר משבר כלכלי חריף תקף את הארץ, נזנח הבית המקורי ועל-פניו נבנה ‘בית קרול’. עדות למכירה נמצאת במכתב שנשלח על-ידי הבעלים המקורי של הקרקע, מר דוד מלצר, לבנק אנגלו-פלסטינה: “אני מתכבד להודיע לכם כי על-פי חוזה מכירה, מכרתי את המגרש ואת הבית הבלתי גמור הנמצא עליו, ברחוב אחד-העם, הממושכן אצלכם על-סך 500 לירות מצריות ואני מבקש מכם להעביר את המשכנתא על הסך הנ”ל לקונה מנחם קרול, לפי התנאים שתקבעו אתו.”

משפחת קרול התגוררה ביפו ואחר-כך ברחוב יוחנן הסנדלר. לקראת סוף שנות ה-20 החליטו להקים את הבית ברחוב אחד-העם 92. למעשה, הרוח החיה מבין בני המשפחה בהקמת הבית החדש היה חיים קרול, שביחד עם אשתו בלהה וילדיהם חנה ויעקב עברו לגור בו בשנת 1928. אחים אחרים ובני משפחותיהם גרו בדירות שונות באזור. אבא קרול גר ברחוב ישראליס. ההורים הקשישים נדדו בין כתובות ילדיהם. בשנת 1929 גרו עם יוסף וציפורה קרול ברחוב שיינקין. שנתיים אחר-כך נרשמו כדיירים ב’בית קרול’ באחד-העם. לקראת אמצע שנות ה-30 ההורים מצטרפים לחלק מבני המשפחה שהתיישבו במושב אביחיל שליד נתניה. זה המקום בו הלכו שניהם לעולמם. שרה קרול (1983-1904), בתם של מנחם-מנדל וצירל קרול, נישאה לבנימין דגיאלי והם אלו שהקימו את ‘בית דגיאלי‘ ברחוב שלום עליכם 60.

באמצע שנות ה-30 כשבני משפחת קרול התיישבו באביחיל, הבניין כבר היה רשום על שם אדם אחר: מאיר וידנבוים, והוא כנראה האיש עליו מדובר בהודעה, בעיתון ‘דבר’ מ-8 במאי 1935: ” שוכרי דירות, שימו לב!! בעל הבית ברחוב אחד-העם 92 ביקש להעלות את שכר הדירה של דיירי ביתו בניגוד לחוק הדירות. עשה כמעשה בעלי בתים דומים לו: סירב לקבל מהשכנים שכר דירה וגם ציוה לבנק לא לקבל על חשבונו שום כסף.” וידנבוים זה המשיך להסתכסך עם דיירים בבניין גם בנושא הקמת מקלט, למרות שהיה זה לפי דרישת השלטונות הבריטיים בזמן מלחמת העולם. מאיר וידנבוים נפטר זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה, אבל אחד מיורשיו, בנו שלמה, קיבל מכתב ממחלקת ההנדסה: “הננו מתכבדים להודיעו כי אין מחלקת ההנדסה יכולה להתערב בסכסוך שבין בעל הבית ודייריו. ועדה מפשרת בענינים אלו קימת ליד המשמר האזרחי. הננו מוצאים מחובתנו להזהירו כי קיום סכסוך אינו משחררו ממילוי דרישת נציב המחוז בדבר התקנת מקלט.” יורשת נוספת, הגברת הלן נלסון, החזיקה בבעלות על הבניין עד שנות ה-80.

לא במקרה ‘בית קרול’ מזכיר את ‘בית רוזנבליט‘ שנמצא ברחוב אחד-העם 32 – את שניהם תכנן האדריכל משה צ’רנר על-פי אותה תבנית. במשך 80 שנה היה זה בניין בעל שלוש קומות בלבד. שתי הקומות העליונות נוספו במהלך השיפוץ שנעשה כאן בשנת 2010. סה”כ לאחר שינויים ותוספות בניה, קיימות כיום בבניין 16 יחידות דיור.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.