כיכר מסריק

כיכר מסריק.

כיכר מסריק מצויה בלב אזור מגורים מרכזי, במרחק הליכה קצר מכיכר רבין. הכיכר התל-אביבית משקפת במיקומה ובצורתה דוגמה מוצלחת של תכנית עיר הגנים, לפי הנחיותיו של מתכנן הערים פטריק גדס. היא בנויה סביב רחבה מלבנית, בצילם של עצי צאלון ושל עצי שלטית. בחודש יולי מכסים פרחי השלטית את הכיכר בצהוב. לפני שהיהודים התיישבו בארץ, עברה במקום בו שוכנת הכיכר, דרך עפר שהובילה מהעיר יפו עד לכפר הערבי סומייל. במחצית שנות ה-20, עם התפתחותן של השכונות היהודיות לכיוון צפון, נסלל כביש צר שהוביל מאזור רחוב אלנבי ועד לפתחה של הכיכר ונקרא ‘רחוב הכרמל’. כעבור כ-10 שנים הוחלט לשנות את שם הרחוב, שנעשה בינתיים לנתיב תחבורה חשוב, והוא נקרא ‘רחוב המלך ג’ורג‘.

הבניינים בצד הרחוב נבנו בסמוך לשטח שהיה מעובד בחלקו. במפה משנת 1935 ניתן לראות שהרחבה המשמשת כיום ככיכר, הייתה שדה שהשתרע מרחוב פרישמן עד רחוב זמנהוף. רק לקראת שנות ה-40, לאחר שנבנו בתים חדשים על השדה, הצטמצמה הכיכר למימדים הנוכחיים שלה.

בשנת 1943, מספר שנים לאחר מותו של נשיא צ’כוסלובקיה תומאס מסריק, ביקשו מנהיגי העיר להנציח את האיש שהיה אוהד הרעיון הציוני והדביקו לכיכר את שמה המוכר: ‘כיכר מסריק’. בשל המבנה הייחודי – רחבה ארוכה וצרה שכביש מקיף אותה, הכתובת ‘שדרות מסריק’ (ולא כיכר מסריק) ניתנה לבתים המשיקים לכיכר. למעשה, הכביש היוצא מרחוב פרישמן וממשיך סביב הכיכר נקרא שדרות מסריק, ואילו מהקצה הדרומי של הכיכר, מפינת רחוב נצח ישראל, לכיוון ‘דיזנגוף סנטר’, מדובר כבר ברחוב המלך ג’ורג’.

החל משנותיה המוקדמות הצטיינה הכיכר באווירה הנינוחה שהיא משרה. אווירה שכונתית שנשמרת עד ימינו, למרות הקירבה הגדולה למוקדי תרבות ובילוי בולטים. תושביה הראשונים של כיכר מסריק היו ברובם אנשי עמל, שכירים ובעלי מקצועות חופשיים, שהשתייכו למעמד הביניים. למעט שני מבני ציבור בשני קצות הרחבה: המוסד לביטוח לאומי מצפון ובית-ספר ‘הכרמל גבריאלי’ מדרום, כל שאר הבתים שימשו למגורים, כאשר בחלק מהמבנים התנהלו לאורך הדורות בתי עסק קטנים.

את הבניין של ביטוח לאומי הרסו לפני שנים אחדות ועל פניו נבנה בניין חדש. מן העבר השני ‘בית לברטובסקי‘ ברחוב המלך ג’ורג’ 90 שימש במשך זמן קצר כמעונו של בית-הספר עד שזה עבר למשכנו הקבוע. אחרי קום המדינה המבנה הוסב לסניף של קופת-חולים וכיום גם הוא הפך לבית מגורים.

מבין הבתים המקיפים את הכיכר – מרביתם בנויים בסגנון הבינלאומי – ראוי לציין את הבית בשדרות מסריק 8-6 שתוכנן על-ידי האדריכל החשוב ד”ר אשר גליברמן. שותפיו של גליברמן להקמת הבניין היו מנחם (אמיל) פנקס, אחיו של דוד צבי פנקס, מי שכיהן תקופה קצרה כשר התחבורה בממשלת ישראל, וכן יוסף פכטהולד. כל השלושה התגוררו בעצמם עם משפחותיהם בבניין.

בשנת 1957 התלכדו התושבים הממורמרים לכדי מחאה, כפי שזה מתואר בעיתון ‘דבר’ (מארס אותה שנה):

בבקשת התערבות למניעת עוול לתושבי כיכר מסריק על ידי הקמת בית שימוש ציבורי בגינת הכיכר, פנו דיירי המקום במכתב לראש העיר חיים לבנון. בבקשתם מציינים הדיירים כי לפי חוקי העזר העירוניים זהו אזור מגורים ולא אזור מסחרי. במקום אין בתי מסחר ותנועת העוברים ושבים קטנה. רחוב זה שעקב תכנונו המוצלח זכה לכיכר משמש מקום משחקים וטיולים לאמהות עם ילדיהן, ואף גני ילדים מבלים את רוב שעות היום בכיכר נאה זו.

ביומה השני של מלחמת ששת-הימים נורו על תל-אביב מספר פגזים מכיוון העיר הירדנית קלקיליה. פגז אחד נפל בשוליה של כיכר מסריק. עיתון ‘על המשמר’, 7 ביוני 1967:

שלוש דירות ניזוקו קשה מפגז ירדני שנפל אמש בשעה 7:40 בערב ברחוב רייך 5 בתל אביב, במרחק שלושה בתים מכיכר מסריק. בנס לא נפגע איש מדיירי הדירות שהיו אותה שעה בדירותיהם. זגוגיות רוסקו ותריסים נהרסו בבית הסמוך, ברחוב רייך 3.

מזה שנים מפעילה עמותת ‘אנוש’ במקלט היושב ברחבת הכיכר, ליד גן משחקים, מועדון חברתי שבו מתקיימות מגוון פעילויות תרבות ופנאי. פעילויות המרכז מיועדות למבוגרים בגילאי 35 ומעלה המתמודדים עם מגבלה נפשית ובעלי זכאות לשירותי סל שיקום.

את הפאה הצפונית של כיכר מסריק תוחמים שני בתי קפה ותיקים ובעלי צביון שכונתי, כיאה למקום. על בית הקפה ‘תוצרת הארץ’ שרים ארקדי דוכין ומיכה שטרית, שהיו מיושביו הקבועים של המקום (מילים: חיים בוזגלו): “על צלע הר ליד כיכר, יש קפה של דינוזאורים והם יושבים שם ענקים אחד אחד, משועממים עד הצוואר.” לצד ‘תוצרת הארץ’, שוכן ‘קפה מסריק’ הנפלא.

הצילום משנת 1958 (המופיע בתפריט של האתר): רודי ויסנשטיין / הצלמניה. מבט מתוך הכיכר לכיוון צפון-מערב.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.