בֵּית מוֹזֶס

בית מוזס – שדרות רוטשילד 13.

חלק קטן מבין המגרשים שהוגרלו בהגרלת הצדפים המפורסמת, אותה ערך עקיבא אריה וייס בשנת 1909, נותרו ריקים. ההגרלה נועדה כדי לקבוע היכן תתגורר כל אחת ממשפחות המייסדים של ‘אחוזת בית‘. כך קרה גם עם המגרש שבהמשך הפך להיות רחוב רוטשילד 13. משני הצדדים התיישבו משפחות שלוש ובריסקר, מהעבר השני של הדרך גרו הדיירים המפורסמים מאיר דיזנגוף וד”ר חיסין, אבל המגרש הזה נזנח. רק בשנת 1925, כש’אחוזת בית’ הפכה כבר מזמן ל’תל-אביב’, נבנה כאן ביתו של דוד מוזס. האדריכל היה יצחק קיפניס, אשר תכנן עבור מוזס בית בסגנון אקלקטי, אופייני לתקופה.

משפחת מוזס היגרה מרוסיה לארגנטינה, בסוף המאה ה-19. דוד מוזס שהיה עסקן ציוני ועבד למען הקרן הקיימת בארגנטינה, המשיך לאחר עלותו ארצה להיות פעיל בקרב בני הקהילה. מתוך ‘דאר היום’, 22 במאי 1932: “כל עולי ארגנטינה הנמצאים בא”י מוזמנים לאסיפה מיוחדת אשר תדון על אופן השתתפותם ביחד עם ציוני ארגנטינה במפעל נטיעות על שם הברון הירש ז”ל, במלאת 100 שנה להולדתו. האסיפה תתקיים בל”ג בעומר בשעה 6:00 אחה”צ בביתו של מר דוד מוזס, שדרות רוטשילד 13, מעל הברקליס בנק.”

בדירה אחת גרה משפחת מוזס ושאר הדירות הושכרו לדיירים אחרים ולבתי עסק. למרות המיקום המרכזי לא נמצאו שוכרים לכל הדירות. בספטמבר 1926 נדרש בעל הבית להשלים את בניית המדרגות החיצוניות, אבל מצבו הכספי אינו מאפשר זאת: “איני יכול למלא את זה (הדרישה לבניית מדרגות) מפני חוסר אמצעים כספיים. עוד לא השכרתי את הקומה השניה ודירה אחת מהקומה השלישית, ולכן אבקש להרשות לי לבנות את המדרגות כשמצבי יוטב.”

הוצאת הספרים ‘כתובים’ שהתמקמה בבניין מיד לאחר שנחנך, שיווקה בעיקר ספרי לימוד וספרי שירה: “יצאה לאור ונמצאת למכירה הפואימה ‘שנים עשר’ מאת אלכסנדר בלוק. תרגם אברהם שלונסקי. המחיר – שני גרוש. המכירה הראשית – הוצאת כתובים.” בקומת הקרקע ישב סניף של בנק ברקליס ומעליו משרדו של עורך הדין אפשטיין-הלוי. ב-1933 גם האדריכל בן-עמי שולמן העביר את משרדו לקומה שמעל הבנק, אבל הוא התחרט וכעבור שנה עבר למשרד אחר ברחוב מונטיפיורי.

בשנת 1938, כשחברת ‘אגד’ החלה בצמיחתה המואצת, מהנדס העיר מגיש נגדם תביעה בבית המשפט בגין הקמת בית-מלאכה, בחצר ‘בית מוזס’, ללא רישיון. מתקבל פסק דין המורה על הריסת בית המלאכה. מעט לפני קום המדינה פעל בבניין משרד נסיעות בשם ‘ג’נטראג’. כעבור חמש שנים ניתן היה למצוא כאן משרד פרסום עם שם ראוי לציון ‘יָאֶה נָאֶה’.

מצבו הכלכלי של דוד מוזס השתפר ככל הנראה, אחרת קשה להבין מדוע לאחר מותו בשנת 1934, תרם את הבית למוסדות הקרן הקיימת, ולא לילדיו. הבית היה ברשות קק”ל עד סוף שנות ה-50, אז הועבר לבעלותה של חברת ‘הכשרת הישוב’. בסוף שנות ה-70 התבצע שיפוץ משמעותי ראשון בבניין ובתחילת שנות ה-2000 ‘בית מוזס’ נרכש בידי יזם פרטי, שערך שיפוץ נוסף וריענון מרשים לחזות הבית.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.