בית פולקביץ
בית פולקביץ’ – רחוב נחמני 41, פינת יהודה הלוי 54 ופינת גולדברג 9.
בשנת 1933 רכש יעקב פולקביץ’ את המגרש העומד על ‘אדמת רמדן’, מאדון יהודה גרזובסקי. המגרש ניצב מול בית החרושת לטקסטיל ‘לודז’יה’. פולקביץ’, יהודי מהעיר ורשה ששמר על אזרחותו הפולנית, שכר את שירותיו של האדריכל הנודע יוסף ברלין כדי שיקים עבורו בית בן שלוש קומות, בסגנון הבינלאומי. ההחלטה לבנות בניין מגורים בשכנות לבית-החרושת של לודז’יה, שהיה המבנה המוכר והבולט בכל האזור וכונה “הבית האדום”, לקחה בחשבון את הרעש שהקימו מכונות המפעל, אבל כפי שהובטח לדיירים החדשים העניין נפתר תוך זמן קצר. ככל שנוספו בתים לשכונה, כך הפך מפעל לודז’יה למטרד עבור השכנים. התעשיין אריה שנקר, שהיה הבעלים של המפעל, החליט אם כך – בשנת 1935 – להעביר את בית החרושת לחולון.
בכל אחת משלוש הקומות של הבניין החדש הוצעו להשכרה שלוש דירות, בנות ארבעה חדרים כל אחת. מקומת המבוא הובילו ארבע מדרגות שירדו אל מרתף, אשר הוצע להשכרה כמחסן. מבין הדיירים הראשונים שנכנסו לגור ב’בית פולקביץ’ ניתן למנות את משפחות רובין, לאובר, בורשטין ורופיש. ב-1937 עברו לכאן מדירתם בשדרות בן-ציון, גם פרידה ואבא למברג ובנותיהם דבורה ולאה. אבא למברג היה יבואן וסוחר בעץ.
משפחת פולקביץ’ עצמה בילתה את רוב זמנה בפולין. האב יעקב שסחר בבדים, היה איש אמיד שהחזיק חנות ברחוב ראשי בורשה. למשפחה היו ארבעה ילדים: חנה, שמאי, שלום ומשה. בעת היעדרותם מהארץ, ייפה פולקביץ את כוחו של אדם בשם יוליוס שטריך כדי שינהל את כל העניינים מול הדיירים, ובכלל זה את נושא גביית שכר הדירה. ההורים נשארו בפולין ונרצחו בימי מלחמת העולם. ככל הידוע שלום פולקביץ’ היגר ליפן ואילו אחותו חנה נסעה ללונדון. האחים משה ושמאי הגיעו לפלסטינה מבעוד מועד וניצלו. את הבית ברחוב נחמני ירש משה. משה פולקביץ’ שהפך לעורד-דין מוכר בתל-אביב, נפטר באפריל 1971. לאחר מותו נוהל הנכס בידי אלמנתו זלדה ולאחר שגם זו הלכה לעולמה, הפכו היורשים החוקיים, יעקב (הנכד של יעקב פולקביץ’ שבנה את הבית) וגילנה-יהודית כהן, לבעלי הבית.
בסוף 1939 התעוררה תעלומה הקשורה עם בנו של אחד מדיירי הבניין, ישראל מטליצקי. הבן נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. עיתון ‘הארץ’, 1 בפברואר 1940: “כל תחנות המשטרה בארץ ממשיכות לחפש אחרי הצעיר אברהם מטליצקי, כבן 24, שגמר לא מזמן את תורת המשפטים. ידוע כי הנעלם נראה בליל 23 בדצמבר יחד עם חברו בלוויית שתי צעירות בקפה ‘סמדר’. מאז נעלם. הוא קבע ראיון עם חברו למחרת היום אך לא הופיע. מקום מגוריו ברחוב נחמני 41, תל-אביב. לאביו יש בית חרושת למעיים. אמו גרה בחיפה. לפני זמן-מה התנדב לגדוד הכבאים בחיפה.”
צבי אריה טברסקי, בנו של האדמו”ר מזלטיפולי, נמלט מאירופה בעור שיניו ממש בסמוך לפרוץ מלחמת העולם. הוא התיישב בתל-אביב וגר ברחוב בעלי-מלאכה. בסוף שנות ה-50 הוא מונה גם כאדמו”ר של חסידות קטנה בשם צ’ורטקוב. טברסקי הקים בית כנסת צנוע ברחוב נחמני 41, ששימש אותו ואת חסידיו עד יום מותו. הוא נפטר בספטמבר 1968 ונקבר בהר הזיתים.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
