בית שכנאי

בית שכנאי – רחוב רות 7.

בשנת 1932 הוחלט על הקמתה של ‘שכונת יעקב’, כפי שמשתקף מפרסום בעיתון ‘דבר’, ב-8 בספטמבר אותה שנה: “בקלוב הציוני נתקיימה ביום ג’ אסיפת חברי הארגון לרכישת מגרשים ובניין בתים. היו”ר מר פלדמן מסר פרטים על שטח הקרקע שנרכש בסביבת רחוב הכרמל ושכונת טרומפלדור. הוחלט לקרוא את השכונה בשם שכונת יעקב על שם השומר יעקב פלדמן שנהרג בסג’רה בח’ בכסלו תרע”ד. על כל חבר להכניס במשך שבוע ימים סך 25 לא”י לבנק האשראי.” השכונה השתרעה בין רחוב ריינס לבין רחוב המלך ג’ורג’ של ימינו, משני צדיו של רחוב פרישמן. ב-11 ביולי 1933 התאספו החברים הרשומים, באולם הגימנסיה ‘נורדיה’, כדי להשתתף בהגרלת המגרשים. 

עקיבא שכנאי זכה במגרש  מספר 117 שכתובתו תהפוך בהמשך לרחוב רות 7, בחלקה הדרומי של השכונה. לאחר מספר חודשים בהם עסקו התושבים בעניינים בירוקרטיים הגיעו האישורים המיוחלים. שכנאי החזיק באישור שקיבל מבנק אשראי ב-29 בדצמבר 1933: “אדונים נכבדים, הננו מתכבדים להודיעכם כי מצדנו אין כל התנגדות שמר עקיבא שכנאי יבנה בנין קבע על מגרש מס. 117 בשכונת יעקב.” הוא שכר את שירותיו של המהנדס אלכסנדר פן כדי שיתכנן עבורו בית בסגנון הבינלאומי. אלא שמלאכת התכנון נתקלה בקשיים. מכתב של עקיבא שכנאי למחלקה הטכנית בעירייה (9.1.1934): “הגשתי לכבודו תכנית לבניין בית בשכונת יעקב. הייתי רוצה לתת אי אלה ביאורים בקשר עם תכנית זו. למגרש שלי ישנה צורה לא רגילה כפי שאפשר לראות מתוך התוכנית שהגשתי ומפני כך הייתי מוכרח לעבור במקומות אחדים על חוקי הבניין, במובן המרחקים בגבולות המגרש. מהסקיצה הרצופה פה כבודו יכול לראות שהמגרש שלי אינו נמצא בשורה אחת עם שאר המגרשים הסמוכים לו.”  לבסוף, הוקם בית בן שלוש קומות בעיצוב פשוט להפליא, עם חדר מדרגות שניצב במרכז החזית ולאורכו חלון תרמומטר אופייני לתקופה.

עקיבא שכניוק, יליד אוקריאינה (3 בדצמבר 1904 – 16 ביולי 1995) עלה ארצה ב-2 בנובמבר 1925. אשתו ריבה לבית מדזיני (2005-1908) הגיעה ארצה מסיביר. כמו עקיבא, גם היא התיישבה בתל-אביב בשנת 1925. כאן הכירו השניים והתחתנו. באותם ימים התגוררו ברחוב שיינקין. בשנת 1933 נולד בנם הבכור דניאל ובשנת 1939 נולד בן שני בשם עמונאל. בני המשפחה החליפו את שם משפחתם לשכנאי בפברואר 1940. עקיבא היה מורה מוכר בתל-אביב. הוא התמחה בלימוד הנהלת חשבונות. שנים ארוכות שימש כמורה בבית-הספר למסחר ‘ספרא’, ברחוב אלנבי. בשנת 1960 אף פתח בית ספר למסחר בשם ‘סחר’ אותו ניהל ברחוב אבן-גבירול 72.

מבין הדיירים הראשונים שגרו בבניין כבר בשנות ה-30, ניתן למנות את ברטה ויצחק זונדלביץ’ ואת זלמן ואטי יעקבזון. בסוף שנות ה-30 עברו לכאן גם קרל וסוני פרוכטמן. שרה ודב מרקוביץ’ ובתם שולמית, גרו בדירה בקומת הקרקע ובדירה מעליהם גרה משפחת בלומנטל. באמצע שנות ה-40 עברו בעלי הבית, בני משפחת שכנאי, לגור ברחוב הנביאים. את הבית ברחוב רות מכרו לשלמה מלקוביץ’. בני משפחת מלקוביץ’ – ההורים שלמה ופנינה (פסיה) ושני בניהם יהושע וחיים – גרו בעצמם ב’מרכז בעלי מלאכה’. בשנות ה-50 גרו בבניין יעקב ואדלה נויפלד ובתם סבינה. בשנות ה-70 וה-80 גרה כאן הגברת אולי קאופמן, אלמנתו של ד”ר רודולף קאופמן ואמם של מיכאל, רפי ודורית. קאופמן עלתה ארצה מוינה בשנת 1938 וניהלה את משרד הפרסום ‘או.קיי’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.