בֵּית כַּהֲנוֹבִיץ
בית כּהנוביץ’ – רחוב שיינקין 4.
הגברת בילה כהנוביץ, שעלתה ארצה מאוקראינה, הייתה בשנת 1925 אלמנה בת 57. ארבעה מתוך חמשת ילדיה: מרים, יוסף, מרדכי וזאב כבר היו בוגרים ועמדו ברשות עצמם, ורק בנה הצעיר מאיר היה עדיין בן 14. בילה כהנוביץ שמה לה למטרה לרכז את כל בני השבט תחת קורת גג אחת. באותה שנה היא קיבלה רישיון לבנות בית בן שלוש קומות בשכונת ‘מרכז בעלי מלאכה’ בסמוך לרחוב אלנבי ולמה שיהפוך בהמשך ל’כיכר מגן דוד‘. תחילה נבנו שתי קומות בלבד ורק בשנת 1933 מימשו את ההיתר והוסיפו קומה שלישית. בכל קומה היו חמישה חדרים, שני מטבחים, שני בתי-כסא ומרפסת. את קומת הקרקע הקצו למסחר ובקומה העליונה (ואחר-כך בשתי הקומות העליונות) התגוררו בני המשפחה.
ההתחלה הייתה קשה. אחרי שנים של שגשוג ובניה בתל-אביב, החלה האטה כלכלית. בספטמבר 1926 כותב זאב כהנוביץ, בנה של בילה, מכתב תחינה לעירייה המלמד על המצב הקשה ששרר באותה עת בעיר:
אני מבקש את כבודו לשים לב לזה שהמצב נורא עכשיו, ביחוד בתל-אביב וביחוד בנוגע לבעלי הבתים. אם יצא הדייר, אז הדירה נשארה ריקה על זמן רב. הנה כאשר דורשים ממני להרוס את הקיר בקפה שבבית אמי, רחוב שינקין 4, אני פונה לכבודו בבקשה לתת רשות שיישאר הקיר כמו שיש, כי בעל הקפה התרה, שאם לא יישאר הקיר, אז הוא יוצא, ולאחר מכן אין למי להשכיר. יהיה לנו מזה היזק רב. אני כותב בשם אמי כי היא חולה זה חמישה חודשים.
התחינה נפלה על אזניים קשובות.
מרים יורוביצקי, הבת הבכורה של בילה, נפטרה בגיל צעיר, בשנת 1933, ואילו בילה עצמה הלכה לעולמה ביוני 1935. “בלב שבור אנו מודיעים על פטירת אמנו וסבתנו בילה כהנוביץ, בת 67, אחרי מחלה קשה. בניה ונכדיה” (מודעת אבל בעיתון ‘הארץ’). בניה ונכדיה הקפידו על צוואתה של אם השבט ובמשך עשרות שנים החזיקו בבעלות על הבית ברחוב שיינקין 4. רבים מבני הדורות הבאים אף התגוררו בו.
זאב כהנוביץ ואשתו עטרה, וכן יוסף כהנוביץ ואשתו גיזלה, גרו בשתי הדירות בקומה העליונה. שתי הנשים גיזלה ועטרה המשיכו לחיות כאן ולנהל את ענייני הבית גם לאחר שהאחים נפטרו. למעשה, עד אמצע שנות ה-70 הן משמשות כבעלות הבית. באותה תקופה החלו בני הדור השלישי לקחת את המושכות לידיים: ילדיה של מרים, אברשה וחיים יורוביצקי שעברו לגור בכפר נטר ואחותם בתיה הוניגמן. איתמר ודוריון כהנוביץ’, ילדיו של מאיר. אפרת ארוך, בתם של עטרה ושל זאב. בלה בורשטיין, בתו של מרדכי, שהפכה למכותבת ראשית לכל הנושאים הפורמליים הקשורים עם השוכרים בבניין. ולבסוף, שריה כהנוביץ’, בנם של גיזלה ושל יוסף.
כשד”ר שריה כהנוביץ’ – לימים מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בבית-חולים ‘מאיר’ – מקבל מכתב אזהרה מהעירייה ביחד עם שאר קרובי משפחתו, בגלל תחזוקה לקויה של הבניין, הוא מגיב בהפתעה ומספר שלא משתפים אותו במתרחש. ממכתב זה ניתן ללמוד שלא כל הנכדים הקפידו על מורשתה של סבתא בילה, וייתכן שהקשרים בין בני השבט התרופפו מעט.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב שיינקין בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית כהנוביץ’.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב שיינקין בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית כהנוביץ’.
במשך כל השנים התקיימה גם פעילות מסחרית בבניין. החל מסוף שנות ה-30 התבלט בקומה אשר במפלס הרחוב בית הקפה של רעיה ויחזקאל דיאמנד. ברבות השנים בית הקפה הפך למסעדה שבגלגוליה השונים שירתה את לקוחותיה באותה כתובת, עד שנת 2005. ליד בית הקפה ישב בית מסחר לצבעים ולשמנים של יעקב טופר. טופר גם שכר דירה למגוריו האישיים בבית. בשלהי שנת 1947 מבקשים מטעם ‘הסתדרות הפועל המזרחי’ לארגן עבור אחד המקורבים, אישור לחנות שהתפנתה ב’בית כהנוביץ’, אלא שהחנות כבר הובטחה לאדם אחר. מסתבר שבמחלקת המיסוי בעירייה מתייחסים אל העובדים הנועזים בכבוד הראוי ללוחמים קרביים. והרי ההסבר לדחיית הבקשה של המקורב לתנועת המזרחי: “מר פרוטמן עבד בתור גובה במחלקת המיסים ושבר את רגלו בשעת מילוי תפקידו. בקשת מר פרוטמן הייתה בטיפול עוד בחודש אפריל ואושרה לאחרונה.”
אחד מבניה של בילה, מרדכי כהנוביץ’, ניהל חנות מכולת במקום. בסוף שנות ה-40 נפתחה ליד המכולת חנות לבגדי-ים בשם ‘רחל’. ב-1954 מדווח מהנדס העיר כי בבניין 14 חדרים, ארבע חנויות ושלושה מחסנים. במאי 1955, הדיירים, ובהם גיזלה כהנוביץ, שולחים מכתב תלונה על הרעש שמקימה המסעדה: “במסעדה זו עובד מוטור המפריע את מנוחתנו.” בשנת 1956 הייתה כאן חנות תמרוקים. ב-1967 התקבל רישיון לניהול מכון לקוסמטיקה. בשנות ה-70 פעלו בבית שני בתי מלאכה, האחד בית מלאכה לייצור תכשיטים של ניסים לייבוביץ’ והשני בית עסק לעשיית שלטים של יצחק ואפרים וינטר. כמו-כן ניתן היה למצוא במבנה חנות בגדים וחנות למכירת מצלמות ושעונים.
דב שילנסקי, שכיהן כיושב ראש הכנסת (1992-1988), גר בדירה שכורה ב’בית כהנוביץ’, לתקופה קצרה, בשנות ה-50. גם המתופף אהר’לה קמינסקי גדל בבית הזה. הבניין שופץ ושוחזר בשנת 2014. כיום ניתן למצוא בקומה המסחרית של ‘בית כהנוביץ’ שתי חנויות תכשיטים, חנות לעיצוב בגדים וכן חנות קעקועים.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בית כהנוביץ’ בעת בנייתו בשנת 1926. צלם לא ידוע, מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.
בית כהנוביץ’ בעת בנייתו בשנת 1926. צלם לא ידוע, מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.
אזרחים ותיקים מספרים
אתי רלו-אברמוביצ’י: אימי ז”ל הייתה טבחית במסעדת דיאמנד המוזכרת בכתבה. הגב’ אדיס דה פיליפ מנהלת האופרה הייתה מגיעה למסעדה לעיתים קרובות, בין אם לסעוד ובין אם לקחת אוכל הביתה. יום אחד הביאה איתה את פלסידו דומינגו ששר בזמנו באופרה בת”א והיה עדיין אנונימי.
