בית משה סויצקי

בית משה סויצקי – רחוב שפ”ר 23, פינת נחלת בנימין 20.

בקרן הרחובות שפ”ר ונחלת-בנימין ניצב ‘בית משה סויצקי’, ממש מול ‘מלון נורדוי‘ המפורסם. שני המבנים המונומנטליים מושכים את העין ומותירים רושם כביר, אבל הם שניהם, דבר והיפוכו. בעוד ‘מלון נורדוי’ האקלקטי מתבלט בצבעים חמים, בכיפה מרשימה ובמרפסות שלא ניתן להתעלם מהן, הרי ש’בית משה סויצקי’ חף מעיטורים ומתבליטים. יופיו בפשטותו המינימליסטית. האדריכל ואן דר רוהה שהיה מנהל בית ספר הבאהאוס טבע את המשפט המפורסם “Less is more”, משפט שמתאר היטב את המבנה ברחוב שפ”ר.

מוצאה של משפחת סויצקי בעיר סלונים, שבמחוז גרודנו, בבלארוס. אבי המשפחה, בנימין-זאב סויצקי (1925-1854), הוא ממייסדיה של שכונת ‘מאה שערים’ בתל-אביב. בני המשפחה היגרו לזמן מה לארגנטינה, אך ב-1907 עלו ארצה והתיישבו בשכונה היפואית ‘נוה-שלום’. לסויצקי היו חמישה ילדים: דינה, מרדכי, עזרא, שמואל ומשה. חלק מבני משפחת סויצקי עיברתו בהמשך את שם משפחתם לארנון.  משה, הצעיר שבאחים, הוא זה שהקים את הבית הזה.

המבנה תוכנן ונבנה על-ידי האדריכל יעקב בורנשטיין בשנת 1933. מלכתחילה הוא היה מיועד לחנויות ולמסחר בקומת הקרקע ולמשרדים בקומה העליונה. שנה לאחר שנחנך הבניין נפתח בחלק הפונה לרחוב נחלת בנימין בית קפה בשם ‘סיטי’, שניסה להיות מעין שילוב של מועדון ריקודים ובית קפה, אבל כעבור שנתיים המקום נסגר ובמקומו נפתחה ‘המסעדה הקואופרטיבית בע”מ’. לא חלף זמן רב והסניף הזה של המסעדה נסגר גם הוא (עובדיו עברו לעבוד בסניף של אותה מסעדה ב’בית ברנר’) ובמקומו נפתח מועדון ‘קדימה’ שהיה שלוחה של המחלקה לתרבות של הוועד הלאומי. במועדון התקיימו הרצאות על נושאים תנ”כיים וספרותיים. בשבתות הכניסה להרצאות הייתה ללא תשלום. מבין המרצים הבולטים נמנו: מרטין בובר, אשר ברש, מרים ברנשטיין-כהן ויהודה בורלא.

במשך שנים רבות ניתן היה למצוא בסמוך למועדון ‘קדימה’ את חנות הבגדים ‘איטם’ וכן את המכולת של ברכה רדלר. בשנות ה-40 הבית נמכר לציון שלמה עבודי שכעבור זמן קצר נפטר ומוריש את הנכס לבנו דוד עבודי. בתקופתו של עבודי הוסבה חנות בקומת הקרקע והפכה לסניף של בנק ‘הלוואה וחסכון’. 

טועה מי שמדמיין לעצמו שהכיתוב מאיר העיניים בראש המבנה: ‘המצפה’, מלמד על תצפיות אסטרונומיות מהגג. ‘המצפה’ הוא שמה של ‘עמותת עדי יהוה’ שמקום מושבה ב’בית משה סויצקי’. העיתונאית לאה אתגר כתבה מאמר במוסף ‘7 ימים’ בו סיפרה: “הנציג הזר והממן של הכת הוא אריק פירס. עלה ארצה ב-1968 עם רעייתו. בא ברוח התנדבות מפני שבישראל היה צורך בנציג לכת. במשך הזמן למד עברית, הוציא תעודת זיהוי ישראלית והוא מעורה היטב בחיי המדינה. פירס אינו מוכן לנקוב באיזה סכום רכש את הבניין אבל הסביר כי נעשתה כאן עבודת שיפוצים ענקית. חלק כבד מהעבודה נעשה בהתנדבות על ידי חברי הכת, אולם המימון העיקרי בא מחו”ל.” 

האירגון הקיצוני-לאומני ‘יד לאחים’ ניסה במשך שנים לשבש את פעילות הכת. באפריל 1985 שלחו מכתב לעו”ד חיים בסוק: “הננו בזה לבקש מכבודו לפעול בנושא אכיפת החוק על כת עדי יהוה, ברחוב נחלת בנימין 20. מדובר בקבוצה מיסיונרית מסוכנת שאנשיה פועלים ללא לאות בביקורים מדלת לדלת, וכיום נמצאים כבר ברשתם כאלף איש, רובם יהודים הממירים את דתם. קבוצה זו מסוכנת גם מבחינה לאומית מאחר ואנשיה מנועים על פי דתם לשרת שירות צבאי. אנו מבקשים מכבודו להתערב בנושא ולעקוב אחר ביצועו, כי סגירת האולם תסייע רבות לשיבוש פעילותם וכל שיבוש הוא בגדר הצלת נפשות ממש.”

אלי פלורנטין מוסיף עדות אישית: מועדון קדימה שימש שנים רבות בית-ועד של הקהילה הסלוניקאית בתל אביב. נערכו בו מסיבות ומפגשים של הקהילה. בערבים שיחקו שם קלפים או דומינו ועוד…. אבי היה חבר המועדון, ובילדותי ביקרתי שם.

ניתן לשתף את המאמר