בית לבונטין ויעקבזון
בית לבונטין ויעקבזון – שדרות בן ציון 31, פינת תרס”ט 1.
בשנות חייו האחרונות זכה המנהיג הציוני הקשיש, זלמן-דוד לבונטין, לגור בסביבת חלק מבני משפחתו הענפה. שנתיים טרם פטירתו, כשהוא כבר בן 81, נכנסו הוא ואשתו צפורה, לגור בבניין בשדרות בן-ציון, בסמוך למגרש הגדול בו הקימו באותם ימים את כיכר הבימה. תעודת הגמר לבית בן שלוש קומות, שתוכנן על-ידי האדריכל יוסף מינור, ניתנה באפריל 1938. הבית נבנה בהזמנת לבונטין ובהזמנת חתנו זלמן יעקבזון. לצפורה ולזלמן לבונטין היו שמונה ילדים: משה, מרדכי, משולם, שושנה, נחמיה, אליהו, הלל ופנינה. ב-20 ביוני 1940, לבונטין נפטר. למחרת, נכתב בעיתון ‘הארץ’:
אתמול בשעה 2:00 אחר הצהריים נפטר בביתו בתל-אביב, לאחר מחלה ממושכת, ר’ זלמן דוד ליבונטין, ממייסדי ראשון לציון ובנק אפ”ק בארץ. כל בניו ומשפחתו נמצאו ליד מיטתו. הלווייתו תתקיים היום בשעה 12:00 בצהריים והוא ייקבר בקבר המשפחה בראשון לציון.
שנים ארוכות אחרי ששבו ארצה ב-1918, בעקבות שהות בת מספר שנים באלכסנדריה, גרו בני המשפחה המורחבת ברחוב יהודה הלוי, בשכנות זה לזה. לבונטין, שהיה איש אמיד, עשה ככל יכולתו כדי לסייע לצאצאיו. בשנות ה-30 דאג להקים בית ברחוב נחמני 42 שנרשם על שמם של חלק מבניו. בבית הזה, שנמצא במרחק 10 דקות הליכה מהמעון החדש בשדרות בן-ציון, גרו הבנים משה, מרדכי והלל, ובני משפחותיהם, וכן יחיאל, אחיו של לבנוטין, ופשה קלמנובסקי, אחותו של לבונטין. הבת הצעירה פנינה הורוביץ נשארה לחיות עם בעלה אבינועם באלכסנדריה, עד לאחר קום המדינה. הבן נחמיה היה בחור חולני ששהה מרבית חייו במוסדות ובבתי חולים. הוא נפטר בגיל 41. הבן, ד”ר משולם לבונטין, שנודע כרופא של גדוד נהגי הפרדות, המשיך לגור ברחוב יהודה הלוי, ואילו אל הבית החדש עברו לגור, מלבד ההורים הקשישים, גם זלמן ושושנה-רוזה יעקבזון, ואיתם אליהו ודבורה-דוסיה לבונטין. שושנה ואליהו היו קרובים לאביהם באופן מיוחד.
בסרטון זה מצולמת כיכר הבימה. ניתן לראות גם את הרחובות הסמוכים. בין היתר בולט בצילומים בית לבונטין בשדרות תרס”ט.
בסרטון זה מצולמת כיכר הבימה. ניתן לראות גם את הרחובות הסמוכים. בין היתר בולט בצילומים בית לבונטין בשדרות תרס”ט.
לא נמצאו מסמכים המעידים על חלוקת התשלומים בגין הקמת הבניין, אך הדעת נותנת שלבונטין היה זה שנשא במרבית ההוצאות, אם כי חתנו, הפרדסן זלמן יעקבזון, היה בעצמו אדם בעל ממון, שלא נזקק לעזרתו של איש. כך או כך, זלמן יעקבזון הוא זה שחתם על הניירת מול נותני השירותים ומול הרשויות. בתכניות אותן הגיש האדריכל מינור רשום בכותרת כל דף ‘בית האדון יעקבזון’. במקביל לפרוייקט הזה, ממש באותן שנים, הוקם בית על שמם של שושנה וזלמן יעקבזון, ברחוב מקווה ישראל. מבין מאות הבתים של ‘העיר הלבנה’ תל-אביב, ‘בית יעקבזון‘ ברחוב מקווה ישראל, הוא אחד המרשימים ביותר.
כיאה לאנשים במעמדם הכלכלי, הבית הוקם בסטנדרט בניה גבוה במיוחד. הייתה בו הסקה מרכזית, מים חמים במשך כל שעות היום, שוער בכניסה לבית, ואפילו חניות מוסדרות למכוניות. את החניות האלו מציע יעקבזון להשכרה כבר בפברואר 1940: “גרז’ גדול ויפה, להשכיר מיד. פרטים במקום.” הדירות שפנו לחזית של שדרות תרס”ט היו בנות ארבעה חדרים, ואילו הדירות שפנו לשדרות בן-ציון היו בנות שלושה חדרים כל-אחת.
במארס 1946 התקבלה בקשה בעירייה למתן רישיון לפתיחת קונדיטוריה קטנה, עבור הגברת פרידה שטיין, שידעה שנתיים קודם לכן טרגדיה. בעלה של שטיין, גבר בן 37, נחלץ לעזרתה של ילדה שעמדה לטבוע בים הסוער של תל-אביב. הילדה ניצלה, אבל שטיין עצמו טבע ומת. הוא הותיר את אשתו אלמנה עם שני ילדים קטנים. זלמן יעקבזון היה מוכן לתרום חדר קטן בקומת הקרקע כדי שישמש כקונדיטוריה עבור הגברת שטיין, והמחלקה הסוציאלית אף צירפה מכתב תמיכה, אבל הוועדה סירבה להעניק את הרישיון המיוחל.
שניים ששכרו מחסנים מיעקבזון בקומת הקרקע, ביקשו באותן שנים להסב את המחסנים לחנויות. הראשון, אברהם פרוכט ביקש לפתוח חנות מכולת וקיבל הודעת סירוב, ואילו השני, לבקוביץ, למד מניסיון קודמיו ופתח חנות למוצרי חשמל ביחד עם שותפו האוזר, ללא שהתקבל רישיון מהעירייה. עניין זה לא מנע מהשותפים לפרסם מודעות בעיתונות היומית. כך למשל ב-12 בספטמבר 1947, בעיתון ‘קול העם’: “לחגים, הזדמנות! לרגלי חיסול חלקי של סחורות אנו מציעים מכשירי רדיו חדישים, גרמופונים, כלי בית חשמליים, במחירים נמוכים מאוד. לבקוביץ את האוזר. תל אביב, שדרות בן ציון 31.”
בקיץ 1954 מבקשת הגברת ז’אנה מגרקביץ’, שגרה בעצמה בשדרות בן-ציון 29, לפתוח חנות ספרים בקומת הקרקע של ‘בית לבונטין ויעקבזון’. היא כבר מקבלת את האישורים הנדרשים, עד שמסתבר לה כי חבר אחד בעירייה, המהנדס שלמה גלובר, מנהל מחלקת הבניין במינהל ההנדסה, הגיש התנגדות לפתיחת החנות, בטענה שאין לפתוח חנויות בשדרות העיר. מגרקביץ’, לאחר שבדקה ומצאה דוגמאות של חנויות אחרות בשדרות רוטשילד ובשדרות בן-ציון אשר קיבלו רישיונות למרות הכל, שולחת מכתב נזעם לעירייה ובו נימה סרקסטית:
בכל יום שני וחמישי נפתחת חנות באחת השדרות בעירנו, ולא עוד אלא שהעירייה אף היא הקימה קיוסק בשדרות רוטשילד (פינת שיינקין). לשאלתי את אחד הפקידים, ענני הלה כי זה מקרה סוציאלי. והמקרה שלי? האם לא סוציאלי חמור? טעמו של מר גלובר עומד לו כנראה למחוכים וחזיות וקומביניזונים בשדרות תרס”ט 2 ולמרפדיות בשדרות בן ציון, ואילו לחנות ספרים שערבתי לו כי תהיה היפה בעיר, לכך אין טעמו עומד.
בשנות ה-60 וה-70 פעלה כאן מרפדיה, מכון לפדיקור של הגברת ברטה שמעוני, והחל ממארס 1976 גם סוכנות הביטוח ‘ג. קפלן ושות’. זלמן יעקבזון נפטר ביולי 1962. שושנה אשתו נפטרה בשנת 1974. את הבית ירשו ארבעת ילדיהם: הלל, עמנואל, עו”ד דניאל יעקבזון ולאה צוקר, אבל מכיוון שהמשפחה החזיקה גם בבניין ברחוב מקווה-ישראל, החליטו האחים לערוך חלוקה ביניהם, ולבסוף נרשם הבית תחת שמם של הלל ועמנואל בלבד.
