בית זיגר
בית זיגר – רחוב יבנה 32. נודע גם בכינוי “הבית של זלמן וקלמן”.
זלמן וקלמן היו אחים תאומים שהגיעו לתל-אביב מירושלים, בשנות ה-20 של המאה ה-20. באותה עת עמד עדיין על המגרש – עליו ייבנה ‘בית זיגר’ בשנת 1931 – שלד של בית, שלבעליו לא היה די כסף כדי להשלים את בנייתו. זלמן וקלמן שהיו מחלוצי הקבצנים של העיר, פלשו לבית ומצאו בו מחסה. השניים מילאו בחן רב את תפקיד “שוטי הכפר” של הישוב העברי המתפתח. בפולקלור המקומי ניתן להם מקום ולא היה ילד בעיר שלא הכיר מעללים הקשורים בזלמן ובקלמן.
מקורו של השיר העממי “זלמן יש לו מכנסיים”, נעוץ באותו הקבצן, זלמן, שבעקבותיו נוצר הביטוי “מכנסי זלמן”. אלא שברבות השנים מצבם הנפשי של התאומים התדרדר והתנהגותם כבר לא שעשעה את הילדים, כפי שניתן ללמוד מידיעה בעיתון ‘הארץ’ מ-13 במארס 1936:
ידועים יפה בתל אביב זוג הלא-שפויים בדעתם, זלמן וקלמן. עד עתה היו מתנהגים בשקט והיו מסתפקים בחזרה על הפתחים לבקש לחם לאכול ובגד ללבוש. בבני אדם לא היו פוגעים. בזמן האחרון השתנה מצב רוחו של זלמן. הוא התחיל נוהג מנהג של אלימות. כמה פעמים נעצר ושוחרר. אתמול רדף אחרי אוטו עובר וזרק בו אבן. האבן פגעה בשמשה וניפצה אותה. עוד מעט והייתה פוגעת גם בנהג. זלמן נאסר.
ב-1931 החלה כאמור בניית ביתו של עורך-דין מרדכי זיגר, בחלק של רחוב יבנה הנמצא בסמיכות לשדרות רוטשילד. האדריכל שתכנן את הבית היה דב טשודנובסקי. תחילה התכוון זיגר לבנות בית פרטי עבור משפחתו בלבד, אבל במהלך הבניה נמלך בדעתו והחליט להוסיף למבנה שתי קומות, כדי שיוכל להשכיר דירות לאחרים ולהשלים הכנסה. בפברואר 1933 כבר עמד בית בן שלוש קומות, מוכן לאיכלוס. הבית המקורי מזכיר מאד במראהו את הבית של ימינו.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב יבנה בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית זיגר.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב יבנה בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית זיגר.
את קומת הקרקע שכר עורך-דין אריה אוסטרן שהדירה שימשה עבורו הן למגוריו עם אשתו הניה, הן כמשרד. משפחת זיגר התמקמה בקומת הביניים. כשנכנסו לגור בבית היו לטובה-גיטלה ולמרדכי זיגר שלושה ילדים: ברוך בן ה-12, חוה בת 10 ושרה בת 6. בקומה העליונה נפתחה קליניקה של רופא הנשים ד”ר גרסטמן. באותה תקופה שימש ‘קפה גדנסקי’, שנמצא במרחק עשרות מטרים מהבית, מצדו השני של רחוב אחד-העם, כאחד ממוקדי הבילוי המבוקשים בלב העיר. הקפה שסבל ממכת גניבות – יש שהאשימו לשווא את זלמן וקלמן – הטביע על הסכו”ם ועל צלחות ההגשה את החותמת המשעשעת: “נגנב מקפה גדנסקי”.
החל משנת 1940 קומת הקרקע הושכרה ללשכת המסחר תל-אביב יפו. במהלך שעות היום התנהלה בלשכה פעילות ארגונית עבור הסוחרים והיבואנים בעיר. בשעות הערב הלשכה שימשה כאולם כנסים והרצאות. מדי ערב כמעט, נערכה כאן פעילות. בעל הבית, מרדכי זיגר, נפטר ביוני 1954. בסוף שנות ה-50 המבנה כולו נמכר לחברת הביטוח ‘אררט בע”מ’ אשר תכניותיה לערוך שינויים במבנה עוררו התנגדות בלשכת המסחר וגררו דיונים משפטיים בין ‘אררט’ לבין הלשכה.
באמצע שנות ה-90 ‘בית זיגר’ כבר היה בבעלות ‘בנק מרכנתיל’ שהחל בתהליך בירוקרטי ממושך, במטרה לשפץ ולשמר את המבנה. עד תחילת העבודות התקבלו מספר פניות ומכתבי התנגדות, ובהם בלטו מכתביו של עו”ד ברוך זיגר, בנם של גיטלה ומרדכי, שמשרדו ישב בשדרות רוטשילד 33. כך, בין היתר, הוא כותב לאינג’ דלל ממינהל ההנדסה בעירייה, ביוני 1997: “ברישומי משרד ספרי האחוזה לא מופיע כלל רישום בשם משפחת זיגר. אין ולא יכול להיות רישום כזה. אינני מסכים כי הייתה הודעה כדין. לא קיבלתי כל תשובה בקשר לטענתך כי אני לוקה בחוסר הבנת הנקרא. העניין יועלה על-ידי בפני בית המשפט.”
החל משנת 2012 משמש ‘בית זיגר’ כמלון יוקרתי בשם ‘טאונהאוס’. מתוך כתבה ב- ynet, 11 בפברואר 2014: “מלון הבוטיק טאונהאוס, שהוקם על ידי אורי חיות ונפתח בקיץ 2012, כולל 20 החדרים שעוצבו ורוהטו על ידי יהושע ודפנה קסטיאל (הוריו של אלון קסטיאל) – עיצוב המאופיין בסגנון אירוח המהווה פרשנות עכשווית לחוויית בתי האירוח הציוריים שאפיינו את תל-אביב בשנות ה-30 של המאה הקודמת. במהלך שנת 2013 זכה מלון הבוטיק בשני פרסים יוקרתיים: הראשון, כאשר מגזין תיירות מוביל בחר בו לרשימת 150 המלונות החדשים הטובים ביותר בעולם; השני, כאשר משתמשי אתר האינטרנט טריפאדוויזר בחרו בו לאחד מ-10 מלונות הבוטיק הטובים במזרח התיכון.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
