בית שפרן

בית שפרן – רחוב מלצ’ט 2, פינת נחמני 23.

הבניין נבנה בשנת 1925 עבור הגברת חווה פרידמן, בפאה הצפונית של כיכר המלך אלברט, ממש בסמוך לבית הפגודה. האדריכל הוא משה צ’רנר, אשר הושפע מאד מסגנון הרנסנס האיטלקי ולכן אין זה מקרה שהבניין מזכיר במראהו בתים דומים לו, בעיר פירנצה. הבעלות על הבית עברה בשנות ה-30 לזוג שפרן ומכאן שמו של המבנה: ‘בית שפרן’.

חווה פרידמן הייתה אשה נחבאת אל הכלים כניראה, כי אין כמעט מידע הנוגע אליה. אבל חלק מהשכנים היו מוכרים בעיר. בשנים הראשונות לאחר איכלוס הבניין אחד מדייריו היה האגרונום א. לשם, שמכר בדירתו שתילים של לימונים ושל חושחש. דייר נוסף הוא ד”ר שרשבסקי שפותח כאן קליניקה במאי 1931. מספר הטלפון בקליניקה בן שלוש ספרות בלבד: 243. ש. קולודני מגדיר את עצמו ‘מורה מדופלם’ והוא נותן בדירתו שיעורים בצרפתית. באמצע שנות ה-30 מצטרף רופא נוסף לבניין: ד”ר צ’רטוק, רופא למחלות פנימיות ונשים (כך כתוב על השלט).

גם משפחת אינגבר מתגוררת בבניין: שמאי ובָּאשָה אינגבר בני 60 פלוס, וילדיהם הבוגרים ישעיהו ופאני. משה וזלמה אפל גרו בדירת שני חדרים צפופה בקומת הקרקע. גם הם חיו עם שלושת בניהם הבוגרים, פאול, חיים וגוסטב. בשנים מאוחרות יותר, חלק מהדיירים בבניין לא הביאו לו כבוד רב. הדייר אריה לוי נעצר כשנתפס נוהג בטנדר גנוב, ואילו גוסטב אפל שהיה נהג מונית, נדון לתשלום קנס בסך 25 ל”י בעוון הפקעת שכר נסיעה.

בסוף שנות ה-30 מוצעות דירות להשכרה בבניין, על-ידי מר שפרן: “דירות בנות 3-2 חדרים גדולים עם מים חמים והסקה מרכזית.” בדצמבר 1940 מציינים את גברת אטל שפרן למופת בעתון ‘הארץ’ על שבזמן שהותה בביקור משפחתי באמריקה שלחה משם 10 לירות, לשם קנית צרכי אוכל למעפילי האניה ‘פאטריה’.

משולם (מקס) גניגר עבר לגור ב’בית שפרן’ ביחד עם אשתו יהודית ועם בתו הקטנה רותי בתחילת שנות ה-40. גניגר (1906 – 1977) ייסד את מפעל התמרוקים הראשון בתל-אביב, שלימים נודע תחת השם ‘תיא’. המפעל היה מוכר במשך עשרות שנים, בעיקר בזכות מוצרים כמו הסבון-ללא-סבון ‘דרמפון’ ומי הפה ‘תיאדנט’. למרות שהיה איש אמיד, גרה משפחתו של גניגר בבית בדמי מפתח עד שנות ה-80. כאן גם נולדו שני בניו אריה ועמי שירשו את מפעלי התמרוקים והפכו בעצמם לאנשי עסקים.

באותה תקופה גם הרב משה אביגדור עמיאל, רבה הראשי של תל-אביב, גר באחת מדירות הבית ביחד עם אשתו מאשה ועם שני הצעירים מבין תשעת ילדיו, לוי ואסתר. יום לאחר שנפטר בדירתו, ב-27.3.1945, נכתב עליו בעיתון ‘הבקר’:

אתמול בארבע וחצי אחה”צ נפטר אחרי מחלה ממושכת הרב הראשי לתל אביב, רבי משה אביגדור עמיאל ז”ל. הלוויית המנוח תעשה את דרכה מביתו שברחוב מלצ׳ט 2, לבית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי ומשם לבית הרבנות הראשית, ועד הקהילה שברחוב יבנה, לדרך יהודה הלוי עד כביש פתח תקווה. מכאן ייצאו המלווים לבית הקברות החדש בנחלת יצחק. בלא עת, בעצם עבודתו הציבורית והתורנית הלך לעולמו אחד מגאוני הדור. לא רק לישוב העברי בארץ כי אם לעם היהודי כולו בתפוצות אבדה במותו אישיות גדולה. אחד ממניחי היסודות של הציונות החרדית. מן הלוחמים להחזרת עטרה ליושנה.

דמות בולטת נוספת שבילתה מספר שנים במהלך שנות ה-40 כדיירת משנה באחת מהדירות בקומת הקרקע, היא פנינה קלימקר (1879 – 1958) שהייתה מיילדת מקצועית מבוקשת. פנינה קלימקר היא סבתא של רות דיין ושל ראומה וייצמן וסבתא רבתא של הבמאי המנוח אסי דיין ושל חברת הכנסת לשעבר יעל דיין. בשנות ה-60 הוסב ייעודו של הבית והוא הפך לבניין משרדים, עד שנמכר ב-2005 במטרה להקים בו – ביחד עם ‘בית רומנוב‘ השכן – את ‘מלון נורמן’ שהוא אחד המיזמים המרשימים של מיתחם לב תל-אביב. בשנות הבנייה של המלון נחפר לו מרתף, חלונות מיוחדים הובאו ממזרח אירופה וריצופים מקוריים שוחזרו במזרח-הרחוק. מלון נורמן נחשב לאחד המלונות הטובים בישראל והוא זוכה בפרסים בינלאומיים.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

הצילום משנת 1949 באדיבות רותי גניגר. יהודית גניגר יושבת על כסא במרפסת, בקומה השלישית של דירה פינתית הפונה לכיוון רחוב מלצ’ט. ברקע רואים את הבניין ברחוב נחמני 21.