בֵּית אַבּוּשְׁדִיד

בית אבושדיד– רחוב לבונטין 16.

בתקופה בה הוקם ‘בית אבושדיד’, הכתובת הייתה: רחוב השרון 16. בשנת 1940 לאחר מותו של המנהיג הציוני זלמן לבונטין, הוסב שם הרחוב ללבונטין. את השם ‘רחוב השרון’ קיבל רחוב אחר שנמצא 300 מטר מזרחה משם, באזור שייהפך לימים לתחנה המרכזית של תל-אביב.

‘בית אבושדיד’ הצית את סקרנותם של בני הישוב העברי בשנות ה-20 של המאה ה-20. כאן התגוררו רומיאו ויוליה של ארץ ישראל: איתמר בן אב”י ולאה אבושדיד. משפחת אבושדיד שהגיעה לתל-אביב מירושלים, נחשבה אז לאליטה של החברה הספרדית בארץ, בעוד איתמר השתייך למשפחה אשכנזית נחותה, מה עוד שמוחו הקודח של אביו אליעזר עסק בזוטות ולא בצבירת ממון. איתמר המאוהב חיזר במשך שנים אחרי לאה, אך ללא הועיל. משפחת אבושדיד דחתה אותו. הארץ כולה עקבה אחרי שירי האהבה שפירסם בעיתון ‘האור’ אותו ערך.

בסרטון זה מצולמים שלושה בתים היסטוריים הניצבים זה לצד זה ברחוב לבונטין, בתל-אביב: בית סטרלינג, בית אבושדיד ובית גלימידי.

הגיעו הדברים לידי כך שהוא איים בהתאבדות באמצעות אחד משיריו המוכרים: “כי מאז אהבתיה ולבי כאוב, לא יזוז האקדח ממולי.” בן-יהודה שנחרד מתוכן השיר של בנו התגייס למענו והצליח באמצעות מתווכים לשכנע את אברהם אבושדיד, אחיה של לאה, עד שלבסוף הזוג הצעיר קיבל אישור להתחתן ואיתמר עבר להתגורר בבית ברחוב לבונטין. דבורה עומר הנציחה את הפרשה בספרה ‘אהבת איתמר’ ואילו הפזמונאי דודו ברק כתב: “מי יתן יכולתי לסור למעונה. אני אוהב אותך כל כך, אני נושק אותך כל כך. לו אהבתיני לאתי חיי לך ומותי.”

אברהם אבושדיד שנולד בשנת 1875 בנחלת שבעה, נפטר במארס 1930. מתוך עיתון ‘דאר היום’, 11 במארס 1930:

הידיעה על מותו של ד”ר אבושדיד נפוצה בתל-אביב וביפו באותו ערב. למחרת בבוקר ובמשך כל היום נהרו מאות אנשים לבית המנוח לנחם את בני המשפחה. באו באי-כוח הממשלות השונות, ועדים וקהילות, בתי החולים לעדותיהם וכו’. בשעה 12:30 יצאה ההלוויה מבית המנוח ברחוב השרון. הרב הראשי עוזיאל הספידו. קהל המלוים הלך ורב, ובתוכו מאות נכבדים ערבים ונוצרים שהיו ביחסי ידידות עם המנוח.

‘בית אבושדיד’ הוקם בשנת 1925, בתכנונו של האדריכל אברהם גולדמן. בתחילת שנות ה-30 מיד לאחר מותו של ד”ר אבושדיד רכשה את המבנה ד”ר אסתר גוברקובסקי-שולריכטר, ביחד עם בעלה שלמה-צבי. ד”ר גוברוקובסקי נולדה בחרסון שבאוקריאנה בשנת 1892. היא נישאה לאלכסנדר גוברוקובסקי שנפטר במהלך המהפכה הרוסית. כך יצא שד”ר גוברקובסקי התאלמנה בגיל 25 כשהיא אמא לילדה בת 3. מספר שנים מאוחר יותר נישאה לשלמה-צבי שולריכטר ועלתה איתו ארצה בשנת 1929. מלבד היותה רופאה, הקדישה אסתר חלק ניכר מזמנה לעסקנות ציבורית ואף הייתה חברה במועצת עיריית תל-אביב בשנים 1950-1942.

הבית שרכשו היה בן שתי קומות. אסתר וצבי שולריכטר התיישבו בקומת הקרקע. באותה קומה גם פתח ד”ר שולריכטר, שהיה רופא שיניים, מרפאה פרטית. הבת אלה גוברקובסקי, צעדה בכל בוקר מפתח הבית, מרחק 10 דקות הליכה, עד ל’גימנסיה הרצליה’. בגימנסיה הכירה את מי שיהפוך לבעלה כעבור שנתיים, אמנון דרורי. הדירות הנוספות הושכרו. בת-שבע ופרץ יושע שכרו את אחת הדירות ודירה אחרת הושכרה למשפחתו של יצחק גייס. בסוף שנת 1937 אחת מדיירות הבית הפכה קורבן למעשה פשע, כפי שמתואר בעיתון ‘הארץ’:

הבוקר נסתיים בפני שופט השלום ה’ אזולאי, משפטם של אדון דובקובסקי והד”ר לושינסקי. הראשון נאשם בגניבת תכשיטים בסך של 200 לא”י מבית הגברת אידלהיים ברחוב השרון 16. ד”ר לושינסקי קיבל מהנאשם הראשון את התכשיטים ונסע למצרים ומכרם.

בשנות ה-40 התמקם כאן בית חרושת למודדי מים של ברוך פרידמן.

ד”ר אסתר גוברקובסקי נפטרה בשנת 1959, שש שנים לאחר שבעלה השני הלך לעולמו. היא הורישה את הבית לבתה אלה ולארבעת נכדיה: אלכס, אמיר, אילנה ואורנה דרורי. אמיר דרורי נודע כאלוף בצה”ל וכסגן הרמטכ”ל. לאחר שפרש מהשירות הצבאי, ייסד את רשות העתיקות בישראל. מכתב של אלה דרורי לוועדת בניין ערים (5.4.1964):

הבניין שייך למשפחתנו ואני האפוטרופוסית של הבית. אני גרה כעת בבאר-שבע וצריכה לעבור לגור ולעבוד בתל-אביב. היות ואין לי דירה ואין באפשרותי לקנות דירה בבית משותף, ברצוני לבנות דירה על גג ביתי. הבית הוא של שתי קומות. מותר לבנות באזור שלוש קומות. ברצוני להקים דירה קטנה של שני חדרים בשטח של 64 מ”ר. אני מבקשת לאשר לי בניין דירה זו.

האישור מתקבל כעבור שנה ואדריכל אלכסנדר פן ממונה על תכנון אותה דירה.

אמיר דרורי שסיים באותה עת את תפקידו כמח”ט גולני ומונה להיות סגן מפקד אוגדה, לא מצא באופן טבעי זמן כדי לטפל בענייני הבית. הוא נותן ייפוי כוח נוטריוני באוגוסט 1975:

אני החתום מטה, אמיר דרורי, רחוב ששת הימים 40, רמת השרון, מייפה בזה את כוחו של האדון ברגר, חברה לבניין ברחוב זמנהוף 9 תל-אביב, להיות ולשמש בא כוחי לכל דבר ועניין הנוגע ומתייחס לבית ברחוב לבונטין 16 שאנוכי אחד מבעליו.

בשנת 1991 הבית היה בבעלות חברת “נכסי ויקטור נעים בע”מ”. בשנת 1995 נהרס הבניין המקורי ונבנה מחדש בצורה שונה. הבית שופץ בשנת 2021.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.