בית בַּדְרִי

בית בַּדְרִי (בדריקובצקי) – רחוב אחד-העם 48.

חיה-פייגה ומנשה בדריקובצקי עלו ארצה מפולין בשנת 1912. הם התיישבו במושבה פתח-תקווה. מנשה בדריקובצקי היה מראשוני הפרדסנים באזור השרון. עשר שנות פרדסנות היו די והותר לבני המשפחה והם עברו לגור בתל-אביב, ההורים, שני בנים ושתי בנות. בשנת 1924 שכרו את שירותיהם של צמד המהנדסים פינשטיין וליברסון, כדי שיקימו עבורם את הבית ברחוב אחד-העם 48. הבית נבנה בד בבד ביחד עם הבניין השכן: ‘בית זומבך‘, שנמצא על פינת רחוב יבנה. הבית השכן הוא אמנם פרי תכנונו של אדריכל אחר – דב טשודנובסקי, אבל שני המבנים מהווים רצף של בניה אקלקטית מתואמת, בחלק זה של רחוב אחד-העם.

את הפרדסנות החליף בית עסק לשלטי חשמל בשם ‘אורניאון’, בו הצליח מנשה בדריקובצקי מעל למצופה. זמן קצר לאחר שהגיעו לתל-אביב, שינה מנשה את שם המשפחה ואף פירסם מודעה בנדון, בעיתון ‘דאר היום’: “הנני מודיע בזה כי שיניתי ברישיון הממשלה את שם משפחתי בדריקובצקי ולהבא יהיה שם משפחתי בדרי. כל ההתחייבויות החתומות על ידי עד היום בשם המשפחה הקודם נשארות כמובן בתוקפן.” אמנם האיש זוהה עם תעשיית השילוט והפך לדמות מוכרת בעיר, אבל את עיקר המוניטין שלו קטף מנשה בדרי בזכות היותו אחד משחקני השחמט הטובים בארץ ישראל.

במסמך של חברת ‘גאולה’ מ-23 בנובמבר 1924 נכתב: “לכבוד עיריית תל-אביב, הרינו מתכבדים להודיעכם בזה כי מסרנו היום זכות על המגרש בלב תל-אביב לאדון מנשה וחיה פייגה בדרי ומצדנו אין כל מניעה שיבנו על המגרש. במקור שימש הבניין כמבנה מגורים. מראהו הייחודי, הכולל אלמנטים אירופאיים, הבליטו  את ‘בית בדרי’ בהשוואה לבתים אחרים באזור. העיטורים על החזית, ובעיקר דמויות הנשים, מצטיינים בביצוע מלוטש. מלאכת האמן שייכת ליעקב דב גורדון שפיסל גם את דמות האריה בסמטה פלונית. 

מעט לאחר שהבניין אוכלס ביקש בדרי להקים על גג הבית חדרי כביסה ונדחה. ב-29 ביוני 1925 שב ושלח מכתב לעירייה בזו הלשון: “בשים לב על המכתב שהגשתי לוועד הפועל עם בקשה להרשות לי לבנות על גג ביתי בלב תל אביב מספר 135 שני חדרי כביסה בשביל בית גדול, שנחוצים מאוד מהצד הסניטרי לדיירים שבביתי. היות שבלב תל אביב נבנים על הבתים האחרים גם כן חדרי כביסה כאלה, אני חושב שברחוב אחד אינם יכולים להיות שום יוצא מהכלל בין בעלי הבתים, ולכן אבקש לסדר לי רישיון לבנות את חדרי הכביסה.” ההתעקשות הועילה.