בית דובּובסקי

בית דובּובסקי – רחוב אחד-העם 41.

הגברת אסתר דובּובסקי (1883 – 1964) שבבעלותה היה הבית ברחוב אחד-העם 41 מאז הקמתו, ידעה לא מעט דרמות. בעלה אביגדור נפטר עוד בטרם מלאו לה 50 שנה והותיר אותה אלמנה ל-30 שנות חייה הנותרות. אבל הטרגדיה הגדולה שהכירה התרחשה בשנת 1948. בתה שרה, שהייתה נשואה לאברהם שכטרמן, לימים חבר כנסת מטעם גח”ל והליכוד, טסה מפראג לתל-אביב במטוס צ’כי. המטוס התרסק מעל אדמת צרפת וכל נוסעיו נהרגו.

את ‘בית דובּובסקי’ תכנן האדריכל דב הרשקוביץ. תחילה היה זה בית בן קומה אחת שנבנה בשנת 1925 לערך. כעבור ארבע שנים נוספה קומה שניה. הקומה השניה הוקמה כיחידת דיור אחת שהייתה מיועדת למגורים ברמה גבוהה. במאי 1929 מתפרסמת מודעה בעיתון ‘הארץ’: “דירה נהדרה בת שבעה חדרים מרוהטים, עם מרפסות וכל הנוחיות המודרניות. להשכיר ממוחרם, או מחודש יולי-אוגוסט. אחד-העם 41, קומה ראשונה.” מוחרם הוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי, שבו היה נהוג עוד מימי התורכים להיכנס לדירות חדשות. 

לגודל הבית ולמספר החדרים היו השלכות כספיות משמעותיות בשנות ה-20 ובשנות ה-30. הבריטים שהנהיגו מינהל תקין בפלשתינה ותיקנו עוולות ומערכות פגומות מימי השלטון העותומאני, הפעילו מנגנון גביית מיסים שהיה מבוסס על מצבם הכלכלי של האזרחים. היכולת הכלכלית נמדדה על-פי מרחב המגורים, וכך יצא שלא רק מיסים עירוניים, אלא גם מס חינוך שולם לפי גודל הדירה. את מס החינוך למשל שילמו באופן המתייחס למספר החדרים בביתם של הורי התלמידים. הגרים באוהלים שילמו סכומים סמליים, ולעומתם אלו שהתגוררו בדירות גדולות של חמישה חדרים ומעלה, שילמו את המס הגבוה ביותר.

עד מלחמת השחרור הדירות בבית הושכרו בעיקר למשפחות. המיקום ליד בית-ספר ‘אחד העם’, בלב שכונת מגורים, היה נוח מאד. אבל ככל שחלף הזמן ותהליך הנדידה של תושבי העיר משכונות הדרום לשכונות הצפון נמשך, שינה האזור את ייעודו והפך למקום מושבם של בעלי המקצועות החופשיים. כשאר הבניינים בסביבה כך גם ב’בית דובּובסקי’ נפתחו לא מעט משרדים של עורכי-דין.

אסתר דובּובסקי הורישה את הבית לבנה פנחס, שנפטר בעצמו שנתיים לאחר מותה. הבית עבר לניהולה של שולמית דובּובסקי שמכרה אותו למשפחת קינן בשנת 1969. מאז ועד אשר הבית שופץ בשנת 2013, ישב כאן בית הדפוס של המשפחה.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר