בית הנדל ופלמן
בית הנדל ופלמן – רחוב אנגל 8.
רחוב אנגל מחבר בין שדרות רוטשילד לבין רחוב יהודה הלוי. זהו רחוב קטן שכל אורכו 150 מטר. בתיו של הרחוב החלו להיבנות רק בסוף שנות ה-20 על אדמה שנרכשה מהמשפחות הערביות זריפה וסבח. ‘בית הנדל ופלמן’ ממוקם בלב הרחוב, באמצע הדרך, בין שני הרחובות הגדולים אותם הוא מחבר. הבית נבנה בשנת 1936 על חורבותיה של בקתה קטנה שעמדה על המגרש. האיש שחתום על עבודת התכנון הוא משה שורץ, אדריכל שלא הותיר חותם בתולדות הארכיטקטורה של העיר. מכיוון שהמבנה דומה באופן מחשיד לבניין אחר ברחוב שלום עליכם מספר 18, אשר נבנה שנה קודם לכן בידי האדריכל הנודע זאב הלר, ייתכן שהוא זה שהיה מקור ההשראה של שורץ. משרדו של שורץ ושל שותפו הירש היה ברחוב נג’ארה, ליד שוק הכרמל.
בעלי הבית המקוריים היו יעקב פלמן, חברו ישעיהו הנדל ובנו של ישעיהו, יוסף הנדל, שקנו ביחד את המגרש מהגברת לאה קרצמן. יעקב פלמן היה פעיל מרכזי באירגון בעלי המלאכה של תל-אביב. ישעיהו ושיינדל הנדל, חלמאים במקורם, שגרו לאחר עלייתם ארצה בחיפה ורק אחר-כך עברו לתל-אביב, ויוסף ואטל הנדל, התגוררו בדירות מרווחות יחסית בבניין. כשישעיהו הנדל נפטר בשנת 1955, יוסף ירש את חלקו בבית.
הצייר משה קסטל, שהיה באותם ימים איש צעיר ואלמוני עדיין, שכר דירה בבניין וביקש להפוך אותה לסטודיו כדי שיוכל להתפרנס. ביולי 1937 מגיע מכתב מהצייר לכבוד המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב: “אדון נכבד הנני מתכבד בזה לפנות לכבודו בבקשתי דלקמן: שכרתי אצל האדונים פלמן והנדל את החדר שעל הגג בביתם הנמצא ברחוב אנגל מספר 8, לשם סידור בו סטודיו לציור. הנני מבקש איפוא מכבודו לאשר את בקשת הבעלים, כדי שאוכל לסדר את הסטודיו שלי בחדר הנ”ל.” האפיזודה התל-אביבית של קסטל הייתה קצרה וכעבור שלוש שנים החל לנדוד בין צפת לבין פריז.
שנה מאוחר יותר, בשיאו של המשבר הכלכלי שפקד את הארץ, נשלח מכתב נוסף לעירייה. הפעם הכותבים הם בעלי הבית עצמם. מן המכתב ניתן ללמוד עד כמה היה שוק הדירות השכורות נתון לטובתם של השוכרים דווקא:
היות ובביתנו המכיל עשר דירות אין חדר כביסה לגמרי והשכנים נאלצים לסדר כל אחד את הכביסה שלו בחדר האמבטיה, ועל ידי כך מתקלקלת הדירה וגם הרהיטים של השכנים, והיות ורוב השכנים הבאים אלינו עם תלונותיהם לרגלי היעדר חדר כביסה ומאיימים שיפנו את הדירות אם לא נסדר בקרוב את חדר הכביסה, והיות והמצב הקשה השורר עכשיו בשוק הדירות מכריח אותנו להתחשב עם כל תלונה הכי קלה מצד השכנים, ועל אחת כמה וכמה עם תלונה צודקת כזו, בכדי שדירותינו לא יישארו ביום בהיר אחד ללא דיירים, לפיכך אנו מתכבדים בזה לבקש מכבודו שתואילו להרשות לנו לסדר על הגג חדר כביסה מבטון, או באופן זמני מפח או מעץ לפי דרישתכם.
החל משנת 1957, ובמשך שלושים שנה, החזיקה ‘חברת השמירה’ בבניין משרד של חוקרים פרטיים. החזקת המשרד עוררה פולמוס מתמשך בין פקחי העירייה לבין עורכי דין מטעם החברה, לאחר שהתבהר כי ההיתר לשימוש במשרד, בבניינים מסוג זה, ניתן רק לבעלי מקצועות חופשיים. ב-1987 שולח עורך-דין של החברה מסמך בו רשום בין היתר: “נגד מרשתנו הוגש אישום פלילי בגין ניהול משרד בקומת המרתף של הבניין ברחוב אנגל 8. לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה המליצו ביהמ”ש הנכבד והיועץ המשפטי של העירייה להגיש בקשה למתן היתר לשימוש חורג.” בחברה גם החתימו את דיירי הבניין על נייר בו נאמר שמשרד החקירות אינו מפריע למנוחתם.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
