בֵּית בּוּקְסֶנְבּוֹיִם

את הבית ברחוב ביל”ו 6, שנבנה בסגנון הבינלאומי בשנת 1935, הועידו למגורי המשפחה. באותה עת תנופת ההתיישבות בחלק זה של העיר הייתה בשיאה. הרחוב שנסלל על הקרקעות שנרכשו מבעלי הכרמים הערבים סבח וזריפה, הלך ונגדש בבניינים חדשים. האדריכל של ‘בית בוקסנבוים’ היה אריה שטרימר שתיכנן גם את ‘בית נאמן‘ ברחוב פינסקר 19. החזית הראשית של המבנה מחולקת לאגף דרומי מעוגל בדמות צילינדר ולאגף צפוני בצורת מנסרה עם פינות מעוגלות. חדר המדרגות חוצץ בין שני האגפים.

בספטמבר 1935, מיד לאחר שדיירי הבית נכנסו לדירות, ביקש האדריכל שטרימר מהמחלקה הטכנית בעירייה, לאפשר לו הוספת חדר שירותים במרתף הבניין: “בזה הנני מבקש לאשר הקמת בית כסא במרתף, על יד חדר הכביסה בבניין של האדון בוקסנבוים, ברחוב בילו מספר 6. הנני מבקש את האישור הזה מטעמים היגיינים וסניטרים. בבית של 13 דירות עם חדר כביסה ומחסנים ידוע שמתרבות מחלות הטיפוס. אנשים זרים שעובדים באופן זמני בבית צריכים להשתמש גם כן בבית כיסא, אחרת, בלי ברירה מזהמים את החצר. לכן הנני מבקש להרשות לסדר את הבית כיסא במרתף.” בשנת 1946 נוספה למבנה המקורי דירה בקומת הגג. הדירה הורחבה בהיתר נוסף ב-1989. בשנת 1950 התקבל אישור להפעלת חנות ירקות בקומת הקרקע. מלבד שינויים של סגירת מרפסות, האגף הקדמי בחזית לרחוב, נותר ברובו בצורתו המקורית.

משפחת בוקסנבוים השתקעה בדירה מרווחת בבניין ואת שאר הדירות השכירה לדיירים אחרים. ילדיהם הצעירים של ציפורה וגרשון התגוררו עמם בדירה. זה היה בית רוויזיוניסטי שהקפידו בו על שמירת המסורת. הבן הבכור מרדכי, ובעקבותיו האחים בנימין (שינה את שם משפחתו לחרובי), רחל וברכה, הצטרפו למחתרת הלח”י. האחיות חוה ומלכה נשארו בבית עם הוריהן. מלכה התחתנה בשנת 1946 עם בחור בשם יהודה שמחוביץ’. אברהם בוקסנבוים, בוגר בית הספר ‘תחכמוני’, החזיק ביחד עם אשתו חנה, בחנות גלנטריה ברחוב קינג ג’ורג’ 18. באותו יום של ההפצצה שהו גרשון ואברהם בחנות, ושם מצאו את מותם. האב והבן נקברו תחת מצבה אחת בבית הקברות ‘נחלת יצחק’.

בכניסה ל’בית בוקסנבוים’ הוצב שלט לכבודו של שחקן ‘הבימה’ נסים עזיקרי (1990-1939) שהתגורר בבית במשך שנים ארוכות.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.