בית גלבּרד
בית גלברד – רחוב השוק 30, פינת מטלון 32 (לשעבר רחוב מרכז מסחרי).
בשנת 1931 עברה משפחת גלברד לגור בבית, אותו תכנן עבורם האדריכל דב טשודנובסקי, ברחוב השוק, פינת רחוב מרכז מסחרי. עד אז גרו ברחוב הרצל, במרחק 200 מטר מן הבית החדש. כשאר התושבים בשכונה, גם זאב גלברד היה סוחר. לבית בן שתי הקומות חזית עורפית לכיוון ‘סמטת אלוף בצלות’. לא במקרה בנו בני משפחת גלברד את ביתם במיקום זה, שכן ארבע שנים קודם לכן פתחו האדונים זאב כץ ויעקב גליקסמן, שוק אוכל לאורכה של אותה סמטה. השוק הפך פופולארי ומשך אליו הן את התושבים שחיפשו סחורה איכותית במחיר נוח, והן את הסוחרים שרצו להתפרנס מקהל הלקוחות הגדול.
כץ וגליקסמן שהתקנאו בהצלחתו של ‘פסז’ פנסק‘ הוותיק ברחוב הרצל, הדביקו לשוק שהקימו את השם ‘פסז’ הרצליה’, אבל בפי הקונים התקבע שמו העממי: ‘שוק הרצל’. כך פורסמה השקתו של השוק ב-11 בינואר 1927, בעיתון ‘דבר’:
שוק חדש בתל אביב. היום ב-4 אחה”צ ייפתח השוק החדש לצרכי אוכל בפסז’ הרצליה, רחוב הרצל ורחוב השוק. הנסיעה שמה על-ידי אבטומובילי השוק החדש מכל קצות העיר חנם.
הבית של משפחת גלברד עמד בכניסה הצפון מזרחית של הסמטה. ‘שוק הרצל’ פעל עד שנות ה-80 של המאה ה-20. מאז המקום משמש כמגרש חניה.
חנה-דבורה גלברד (ילידת 1875), אשתו של זאב, הייתה שותפה מלאה בניהול ענייני הבניין, בתקופה בה עדיין היה מקובל לרשום את הרכוש על שמו של הבעל בלבד. בדצמבר 1931 מנפיק עורך-דין ודש אסמכתא בהתאם: “בזה הנני מאשר על סמך זה שאני סידרתי פדיון המשכנתא למגרשים 9 ו-10 במרכז מסחרי, כי הם רשומים על שם זאב גלברט ואשתו חנה דבורה גלברט, בחלקים שווים.” השם גלברד, מאוית בחלק מהמקרים כגלברט, אבל חנה גלברד עצמה חתמה על הניירת את שם משפחתה עם האות ד’.
קומת הקרקע נועדה, כמו בשאר הבתים ב’מרכז מסחרי’, לצרכי מסחר. הקומה העליונה שימשה למגורי המשפחה. לזאב ולחנה היו שלושה ילדים. מאיר הבכור שהיה יד ימינו של אביו ונשאר לגור לצד הוריו. מאיר התחתן בשנת 1944 עם מינה פרידמן. הבת זהבה, ששנה לפני המעבר – כשהיא בת 19 בלבד – התחתנה עם מתיתיהו ברס, ולכן מעולם לא גרה ברחוב השוק. ואילו מרדכי, הבן הצעיר, הספיק לגור בבית שנתיים-שלוש עד שהתחתן עם בחורה בשם בהירה ועבר ביחד איתה לדירה ברחוב המלך ג’ורג’.
בשנים הראשונות עבדה לצד החנות של מאיר ושל זאב גלברד גם נגריה של משה זוננשין שהמשיכה לפעול במקום עד שנות ה-50. בסוף שנות ה-30 פעל בבית מחסן למכירת גביעי גלידה של אברהם הלפרין. ב-25 בנובמבר 1952 מתפרסמת מודעה בעיתון ‘מעריב’: “כיתן – מהיצרן לצרכן, יצרני הלבשה לעם. סניפנו החדש: י. גרגיר ובניו, נפתח היום. רחוב מרכז מסחרי 32, פנת השוק.” שנתיים מאוחר יותר התמקם בחנות המחברת בין החזית של רחוב השוק לבין החזית של רחוב מטלון, אדם בשם שמואל פילו שניהל את המכולת שלו במשך עשרות שנים, אם כי בשנות ה-70 הוא שינה את ייעודה של החנות והפך אותה למעדניה. ב-1957 ניתן היה למצוא כאן גם את חנות הנעליים של מאיר מרגיאל.
לאחר שהוריהם הלכו לעולמם, ניהלו מאיר ומרדכי גלברד את ענייני הבית, עד שמכרו אותו לגברת גיטל מלמד בסוף שנות ה-50. האלמנה גיטל מלמד לבית רייך, במקור מחדרה, גרה בפתח-תקווה. לאחר שהתאלמנה בפעם הראשונה, נישאה בשידוך מאוחר למאיר-שמואל מלמד, שנפטר בשנת 1951 והותיר אותה אלמנה בשנית. זמן קצר לאחר שהבעלות עברה לידיה, נקלעה בעלת הבית החדשה לעימות עם אברהם גרגיר שסניף ‘כיתן’ אותו ניהל, לא הניב הכנסות מספקות. כוונתו של גרגיר הייתה להסב את החנות אותה שכר ולהפוך אותה למזנון. על כך כותבת לו גיטל מלמד:
אין אני מסכימה לשינויים להפוך את חנות המניפקטורה לקיוסק. אני מפנה את תשומת לבך שאין לך רשות לפעולה עוינת זו, בניגוד לרצוני בתור בעלת הבית. פעולה כזאת תיחשב כהפרת הסכם בינינו ועילה להגשת תלונה משפטית.
מצבה הכלכלי של גיטל לא איפשר לה השקעה כספית בתחזוקת הבית. ב-1967 פרצה שריפה באחת החנויות שגרמה לנזק אשר לא טופל. באותן שנים גרו בבית, בדמי שכירות, משפחות קאירי וקריים. פגעי הזמן וההזנחה גרמו לדליפת מי גשמים, שעוררה ויכוחים בעיקר עם משפחת קריים. עורך-דין דן בר-חיים שולח בפברואר 1971 מכתב למהנדס העיר: “בהיותי בבית הדין העירוני נתבקשתי על ידי כבוד השופט אורן לעזור לגברת לורה קריים בבקשה לאישור הקמת גגון במרפסת, לשם מניעת חדירת גשמים. מר נתן קריים חולה במחלה חשוכת מרפא וכיום מאושפז במוסד כאשר הרופאים טוענים שימיו ספורים. משפחת קריים גרה בדירה ישנה ברחוב השוק 30 והגשמים חודרים לדירה. בעלת הבית מתעקשת לא לחתום על הבקשה להקמת הגגון מתוך שיקולים לא ענייניים.” לא ברור מה עלה בגורל הגגון, אבל בשנת 1974 גיטל מלמד מוזהרת על-ידי מנהל מחלקת הבניין בעירייה, כי יש סכנה לדליפת מי גשמים מהתקרה הרעועה והיא נקראת לבצע את התיקונים באופן מיידי.
באותן שנים עבדו ב’בית גלברד’ המרפדיה של נסים חלפון, המתפרה של מאיר יפרח ומאוחר יותר גם חנות למכירת מוצרי עור וחגורות של האחים ישעיהו ויוסף אוזצ’קיר. החל מינואר 1981 ידידיה באטוס מראשון-לציון הוא הבעלים של הנכס.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרטון זה מצולמים שלושה בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב השוק בשכונת פלורנטין, בתל-אביב: בית מדוב, בית יזרסקי ובית גלברד.
בסרטון זה מצולמים שלושה בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב השוק בשכונת פלורנטין, בתל-אביב: בית מדוב, בית יזרסקי ובית גלברד.
