בית גורבּן
בית גורבּן – דרך בגין 8 (לשעבר דרך פתח-תקווה), פינת הגדוד העברי.
כבר בשנת 1922 רכש שאול גורבּן מגרש בקצה רחוב הגדוד העברי, בצפונה של שכונת צ’לנוב. בשעתו, הדרך הראשית אליה מתחבר רחוב הגדוד העברי נקראה דרך שכם. אחר-כך הוחלף השם לדרך יפו ובהמשך הוחלט לצרף את החלק הזה של הרחוב לדרך פתח-תקווה. החל משנת 2001 הכתובת היא: דרך מנחם בגין 8. על אותו מגרש ניהלה משפחת גורבּן “גרז’ מרכזי לתקון אוטומובילים – גורבּן ובניו”. לצד המגרש הקימו בית מגורים קטן בן קומה אחת. באוקטובר 1922 נשלח מכתב ממזכירות העיריה לאדריכל יהודה מגידוביץ’: “עפ”י בקשת ראש העיריה נא להועד ביחד עם מר וילסון אל מקום מגרש מר גורבּן בשכונת צ’לנוב כדי לראות עוד הפעם אם יש מקום לנתינת רישיון להעמדת צריף פח לגרז’ לאוטומובילים. אנו מעירים כי מצד העיריה באופן פרינציפיוני אין התנגדות.”
שאול גורבּן הוא סבו של מוטה גור, הרמטכ”ל ה-10 של צה”ל. כאשר קרא מוטה גור את קריאתו המפורסמת למשה בן-צור, הנהג שלו: “סע בן-צור, סע” הוא הבין דבר או שניים בענייני נהגים. משפחת גורבּן הייתה משפחה של מכונאי רכב, של מוסכניקים ושל נהגים. בלה ושאול גורבּן, שניהם ילידי שנת 1869, עלו ארצה מאוקראינה מיד בתום מלחמת העולם הראשונה. תחילה התיישבו בשכונה היפואית ‘אהל משה’ ואחר-כך עברו לשכונת צ’לנוב. באותה עת היו כבר שלושת בניהם הבוגרים פָלִיק, משה ומאיר, אנשים עובדים. ואילו שלוש הבנות שבאו בעקבותיהם, היו עדיין תלמידות: רחל (לימים אייזנברג), יפה (לימים שוורץ) ואלקה-אלישבע (לימים למפרט).
הבן הבכור פליק שכבר היה נשוי לשרה לבית הופמן, וגר איתה ברחוב החשמל, הוא זה שניהל את המוסך המשפחתי ביחד עם אביו. פליק היה במקצועו מכונאי רכב והתמחה בעיקר בטיפול במכוניות מתוצרת פורד. הבן השני, משה גורבּןּ, היה נהג עצמאי ולא עבד עם אחיו במוסך. הוא עבד בחברת ההסעות ‘חץ’ ואחר-כך היה שותף להקמת קואופרטיב בשם ‘הגה’. משה ורעייתו טובה עברו לירושלים בתחילת שנות ה-30 ושם גם נולד בנם מרדכי (מוטה). הבן השלישי מאיר, עבד גם הוא במוסך. בנובמבר 1932 קיבל פליק גורבּן רישיון להחזיק במוסך גם משאבת בנזין, בתנאי “שלא יעמדו שום מכוניות ברחוב לשם מילוי הבנזין.”
בפברואר 1933 פונה שאול גורבן לוועדה לבניין ערים: “בזמנו פניתי למהנדס העיריה מר שיפמן בנוגע להקמת בניין על מגרשי ברחוב הגדוד העברי. תשובת מהנדס העיריה הייתה כי איננו יכול להרשות לבנות יותר מ-40% בעוד שלפי הצורך דרוש לי לבנות 60% אחרת אין לי כל חשבון לבנות. הנני לבקש איפא ליתן לי אוזן קשבת לבקשתי.” לבסוף ניתנה אוזן קשבת ובני המשפחה קבלו רישיון לבנות את הבית העומד על המגרש גם בימים אלו. המהנדס שתכנן את הבית הבנוי בסגנון הבינלאומי היה דב הרשקוביץ, בסיועו של פסח סטמפלר, קרוב משפחה של האדריכל הנודע יהודה סטמפלר. הבניה הסתיימה בשנת 1937. בקומת הקרקע היו שלוש חנויות ואילו בשתי הקומות העליונות הושכרו דירות למגורים ולבתי מלאכה. בלה ושאול גורבּן שעד אז גרו בסמוך למוסך, עברו לדירה ברחוב בן-יהודה.
מיד עם סיום הבניה שכר את אחת החנויות אדם בשם אברהם סטכובסקי והשתמש בה כבית מסחר לכריכת ספרים. ד”ר אופלטקה שהיה רופא ראשי ומנהל משרד הבריאות הממשלתי בתל-אביב, נודע כאימת בעלי העסקים בעיר בשל דרישותיו הגבוהות. במקרה של סטכובסקי, ד”ר אופלטקה עיכב את מתן רישיון העסק עד שהותקן במקום ארון עזרה ראשונה ועד שהוסדר עניין הכנת הדבק הרעיל לכריכות, באופן שלא יסכן את העובדים ואת הלקוחות. ב-1939 השכיר פליק גורבּן את אחת החנויות כדי שתשמש כמחסן קמח סיטוני. הוא עצמו העביר את עסקי המוסך צמוד למקום מגוריו ברחוב החשמל.
בשנות ה-40 פעל בקומת הקרקע בית חרושת למרצפות בשם ‘הכרמל’. באמצע שנות ה-50 התמקמו ב’בית גורבּן’ שני בתי עסק שהפכו למזוהים עם המקום במשך עשרות שנים. ראשית, היו אלו הרמן גרף ומרכוס ברט שפתחו בקומה ג’ עסק לצינקוגרפיה שנקרא ‘אורית’ וכן החזיקו ללא רישיון צריף בחצר, ששימש להם כמחסן. שנה מאוחר יותר החלה לפעול בקומת החנויות חברת ‘מכנו חרס’ בניהולם של ישראל ומרדכי קמינר. החברה ייבאה בין היתר, ברזים מדנמרק, לכיורי רחצה ולחדרי אמבטיה. בשנות ה-70 ניתן היה למצוא בנוסף לשני בתי העסק הדומיננטיים, גם את חברת ‘הולנד-ישראל’ – בית מלאכה למתכות עדינות, וגם חנות למכירת חומרי בניין ומכשירי חשמל של אברהם רוזנברג.
אבי השושלת בארץ, שאול גורבּן, נפטר בפברואר 1968. משה, אביו של מוטה גור, נפטר ב-1974 ואילו פליק הלך לעולמו בשנת 1984. באתר האינטרנט של איגוד המוסכים בישראל נרשם כי “חלוץ מתן שירותי רכב בפלשתינה עוד טרם הקמת המדינה היה פליק גורבּן ז”ל.”
בשנות ה-90 הבניין עבר שיפוץ ונצבע, אך מאז מצבו התדרדר והוא שוב עומד מוזנח ומפויח. לאורך הדורות נותר המבנה ברשות משפחת גורבּן. במסמך משנת 2015 הבעלות רשומה על שמם של ילדיו של פליק גורבּן: אוריאל, עליזה מטוס ומירה דיסקין, וכן על-שמם של בני הדור הרביעי (ניניו של שאול גורבּן): נילי הורניק, רינה מטוס ונועה ליבוביץ.
