בֵּית הַכַּדִּים

דב רוזנברג, הבעלים של הבניין, התגורר בעצמו  עם משפחתו בעיר הפולנית לודז’. את ענייני הבית הוא הפקיד בידיו של חיים יצחק גרינפלד. בדצמבר 1925 גרינפלד מבקש להקים בחצר מבנה ייעודי לכביסת לבנים עבור דיירי הבניין: “מפני שהבית מכיל הרבה דיירים ואם כביסת הלבנים תעשה באמצע החצר ולא במקום מיוחד, ממילא מובן כי זה יגרום לאי ניקיון.” גרינפלד ביחד עם אשתו איטה ועם ילדיהם התגוררו באחת מדירות הבית. בשנת 1928 התעוררה סוגיה תמוהה, כאשר אדם נוסף התיימר לנהל את החשבונות מול הדיירים. רחל, בתו של גרינפלד, יוצאת להגנת אביה במודעה שהיא מפרסמת בעיתון ‘הארץ’: “הנני מודיעה לקהל שהיות שאדון יוסקוביץ’ טוען שרק הוא בא כח של מר רוזנברג על ביתו ברחוב נחלת בנימין 16, כי זה לא נכון וכי הוא רק מנסה להסיג גבול בזמן היעדרו של אבי חיים יצחק גרינפלד מהארץ.” 

כבר ב-1925 נפתח במקום בית העסק הראשון – חנות בגדים בשם ‘קדימה’, שבעליה מתגאה: “על שלושה דברים בית מסחר שלי עומד: על סחורה טובה, על עבודה יפה ועל מחירים זולים.” זמן קצר אחר-כך ניתן למצוא בשכנות לחנות הבגדים את החנות להפצת ספרים ‘חורב’. באוקטובר 1930 מכריז ד”ר רבינוביץ על העברת הקליניקה שלו לבניין. ד”ר רבינוביץ הוא רופא “למחלות עצבים ורוח”. בשנות ה-30 ניהל יואל זוננשטיין מכולת שפנתה לחזית של רחוב רמב”ם. במהלך מלחמת העולם השנייה התמקם כאן אחד הסניפים של רשת ‘אומגה’ – “כביסה לבנה כשלג, על-ידי מכבסת קיטור.” מעט לפני קום המדינה נפתח בקומה השניה של ‘בית הכדים’ מפעל קטן לייצור מצעים בשם ‘זמר’.

בשנות ה-50 פעלה בקומת הקרקע חנות לבגדי גברים של ש. גרף ואילו בשנות ה-60 וה-70 הצטרפו אליה ‘שיק פריז’ – ביח”ר צרפתי לבגדי גברות, וכן ‘סביון’ – אופנת בגדי נשים. באותה תקופה פעל כאן גם בית ספר אקסטרני ‘תיכון ברק’. פתיחת בית הספר נתקלה בהתנגדות נחרצת של הדיירים. ממכתב שהם שולחים לעירייה ניתן ללמוד כי הבית היה מאוכלס באותן שנים במשפחות עם ילדים: “כולנו הורים לילדים בגיל 18-3. חלקם לומדים בגן, חלקם לומדים בבית-ספר יסודי וחלקם בבית-ספר תיכון. נודע לנו כי בדירה הפנויה הנמצאת בקומה ג’ עומדים לפתוח בית-ספר תיכון בוקר וערב, כלומר שאנו הדיירים נהיה נתונים לרעש מתמיד, דבר שיגזול את מנוחתנו ואת מנוחת ילדינו.” ההתנגדות לא הועילה. בשנות ה-80 בית העסק הבולט בבניין היה חנות הסכינים המפורסמת של לובלינסקי.

דב רוזנברג וכל בני משפחתו, למעט הבן שמואל רוזנברג, נרצחו במחנות ההשמדה של הנאצים. שמואל היה אם כך היורש הבלעדי של ‘בית הכדים’. בפברואר 1953 הוא מבקש אישור להקצות חניה למכונית הפרטית שלו: “היות שאני בעל הבית ברחוב רמב”ם 11 ובעל מכונית פרטית שמספרה ה-1735, הייתי מבקשכם לאשר לי בנית סככה למכוניתי לחניה בלילה.” בתחילת שנות ה-60 רכש את הבניין רפאל אלואשוילי (1973-1891), תעשיין טקסטיל שנולד בגאורגיה ועשה את הונו בטורקיה. לאחר שהלך לעולמו ירשו את הבית מרים האלמנה ובנה אליהו. החל משנות ה-80 החל מצבו של הבניין להתדרדר ויחד עם זאת התקיימו כאן בתי עסק ללא הפסקה.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.