בֵּית קְרֵמֶר
בית קרמר – רחוב אלנבי 50, פינת רחוב גאולה 51.
בשנת 1924 עלו ארצה מאנגליה, חיה וניסן-ברוך קרמר, ביחד עם ארבע בנותיהם: נחמה, לאה, רחל ורבקה (בקי). ניסן קרמר היה אחד מסוחרי הטקסטיל המצליחים בלונדון וכאשר הגיע לתל-אביב, יכול היה להרשות לעצמו הקמת בניין רחב ידיים, מעט צפונית לשכונת ‘כרם התימנים‘, באחת הנקודות המבוקשות בעיר – מפגש הרחובות גאולה ואלנבי, סמוך מאד לפתחו של רחוב ביאליק.
שני אדריכלים חתומים על התכניות והשרטוטים של המבנה, דוד שיין ודב טשודנובסקי, אבל נראה שטשודנובסקי, המוכּר מבין שניהם, הוא זה שנתן את הטון. כך או כך, הבניין שנבנה, הותאם לזווית החיבור בין שני הרחובות, כך שצורתו, כצורת האות האנגלית V. החזית הפונה לרחוב אלנבי אורכה 27 מטר, ואילו החזית הפונה לרחוב גאולה, אורכה 26 מטרים. את שתי החזיתות מחברת חזית שלישית צרה מאד, בת שני מטר וחצי בלבד. חזית זאת עם המרפסות היוצאות ממנה, מאפיינת את הבניין והיא ההופכת אותו לאחד הבולטים בסביבה. קווי המיתאר של הבית, יוצרים חצר פנימית, אשר שימשה בשנות ה-30 וה-40 כמקום מפגש עבור דיירי הבניין, לצורך כיבוס בגדיהם.
בשנת 1929 התקבלה תעודת גמר והבניין היה מוכן לאיכלוס. משפחת קרמר עצמה התמקמה בדירה מרווחת בקומה ב’. בשאר הדירות התגוררו דיירים בדמי שכירות. קומת הקרקע הוקצתה לפעילות מסחרית. אחד הראשונים לחתום על הסכם עם ניסן קרמר, היה משה קפלנסקי שפתח במקום צלמניה בשם ‘פלסטיקה’. קפלנסקי, אשתו טובה וילדיהם גרו עד אז ברחוב גאולה, אבל ב-1930 עברו לגור באחת הדירות מעל הצלמניה.
בתחילת שנת 1932 הגיעו החברות להובלת קרח ‘מעדן’, ‘חברת הקירור’ ו’הכרמל’ לכדי הסכם ואיחדו כוחות. את משרדי הקואופּרטיב פתחו ב’בית קרמר’, כפי שזה פורסם בעיתון ‘דבר’, ב-9 במארס אותה שנה:
מובילי הקרח בתל אביב שהיו מכלים את כוחותיהם בהתחרות זה בזה התאחדו בימים אלה לשם הובלה קואופרטיבית, ואת ארגונם קראו בשם ‘לבנון’. מעתה לא יצטרך מחלק אחד לנסוע מהקצה האחד של העיר לקצה השני. הארגון מאפשר להפחית את מספר העגלות ולהיטיב את השירות. משרד הקואופרטיב ברחוב גאולה 51.
מלבד הצלמניה של קפלנסקי, ומלבד העובדה שבאותן שנים התחנה הסופית של קו האוטובוס מספר 7 הוצבה ליד ‘בית קרמר’, שני מוקדי עניין נוספים משכו את תושבי מרכז תל-אביב לבניין: הראשון, תחנת המוניות ‘טקסי גאולה’ שנהגיה ביצעו נסיעות בעיר ובכל חלקי ארץ-ישראל וסוריה. השני היה משרד ‘ארמון’ למכירת כרטיסים להצגות תיאטרון. בסוף שנות ה-30 התמקמה בחנות הפונה לרחוב גאולה, אגודה קואופרטיבית של מספר חייטים, בחסות ההסתדרות הכללית. שם החנות: ‘הבגד’. זמן קצר אחר-כך פתח במקום אדם בשם שלמה קרישר בית מסחר לוילונות.
בשנות ה-40 ניתן היה למצוא כאן, בין היתר, את בית הספר לנהגות ‘סמואל’, את בית המסחר לספרים משומשים ‘זהר’, את אחד הסניפים של ‘אופנת אנגלנדר’, ואת החנות לבגדי גברים ‘קניג’. האדון קניג הגדיר עצמו במודעות שפרסם מפעם לפעם כ”מלך הכותנות והעניבות”. אחרי מלחמת השחרור בלטו בנוכחותם בקומת המסחר, חנות הטקסטיל ‘גרינר’, המספרה ‘סלון לוי’ שחיפשה ספריות דוברות גרמנית כדי שיוכלו לשרת את קהל הלקוחות של היקיות מאזור “בן-יהודה שטראסה“, וחנות ‘המהנדס’ שמכרה ותיקנה מכשירי רדיו.
משפחת קרמר החזיקה בבעלות על הבניין עד שנת 1983. לחיה ולניסן היו ארבע בנות. הבכורה נחמה ברלין עסקה בהוראה. לאה, הבת השניה התחתנה עם מרדכי טייכר. לאחר החתונה בספטמבר 1938 נערכה קבלת פנים למוזמנים, בבית, ברחוב אלנבי 50. רחל התחתנה עם הירש אדלר ב-1947. בקי (2007-1919) הצעירה שבבנות, התחתנה עם ישראל הורוביץ.
כיום ניתן למצוא בקומת המסחר מיני-מרקט, מספרת גברים, חנות המוכרת פרוזן יוגורט וכן בר שכונתי בשם ‘גאולה בר’.
ליאור לן-פרנקל מוסיפה עדות אישית: “אמא שלי נילי גרה בבניין הזה בילדותה בתל אביב! גם סבא שלי שלמה קרישר ז”ל שהיה בעל בית מסחר לוילונות התגורר בבניין זה.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
