בֵּית מָטָלוֹן
בית מטלון – רחוב מטלון 24, פינת רחוב הרצל 51.
המשפטן משה יצחק מטלון, יליד יפו (1872 – 1959), מהתומכים הבולטים במיזם של מנחם גילוץ, מייסדה של שכונת ‘מרכז מסחרי’. החיכוכים והקונפליקטים הלאומיים בין יהודים לערבים, הובילו לפרעות של שנת 1921, אשר האיצו בחלק ניכר מתושבי יפו היהודים לעקור מן העיר ולעבור לתל-אביב. המעבר המאסיבי של היהודים לתל-אביב הקטנה, בנוסף לגלי העליה שהגיעו ארצה אחרי מלחמת העולם הראשונה, עוררו את הצורך בפתיחת חנויות ובבניית מוקדי מסחר. כך נוסדה שכונת ‘מרכז מסחרי’, שהייתה בעצם למתחם המסחרי המתוכנן הראשון, בישוב העברי. בשנים מאוחרות יותר היה מטלון מעורב גם ברכישת קרקעות באזור ‘הצפון הישן’, סביב כיכר צינה דיזנגוף.
השכונה שתוכננה על-ידי יוסף טישלר, השתרעה בין רחוב העליה ממזרח, לרחוב מרכלת במערב, ובין דרך יפו בצפון, לרחוב עמק יזרעאל (שמו הנוכחי: רחוב פרנקל ידידיה) בדרום. רחובות הרוחב המרכזיים של השכונה היו: לוינסקי, רחוב מרכז מסחרי ורחוב וולפסון. לאורך חצו אותה הרחובות הרצל, רחוב השוק וחלקו הדרומי של רחוב נחלת בנימין.
את ביתו שלו בנה משה מטלון ברחוב מרכז מסחרי, על פינת רחוב הרצל. לאחר מותו הוסב שם הרחוב ונקרא לזיכרו: רחוב מטלון. הבית מהווה עבודה אקלקטית נוספת מבית היוצר של האדריכל דב טשודנובסקי. כבמרבית המבנים שנבנו באותה תקופה על קרן שני רחובות, גם כאן פינת המבנה מעוגלת ומייצרת הדגשה ורטיקלית.
כמו כל הבתים כמעט במתחם זה, שימשה קומת הקרקע למסחר, ואילו שתי הקומות העליונות נועדו למגורים. כבר בשנת 1926 נפתח בית עסק למראות וזכוכיות בשם ‘אירופה’, בחזית הבניין, הפונה לרחוב הרצל: “מבחר גדול של כל מיני מראות וזכוכיות. מקבל הזמנות ומכין אותן בדיקנות נמרצה.” בשנת 1928 חנות בשם ‘ארפול’ מציעה: “דגים מלוחים טריים וטובים במחירים נוחים.” בשנת 1933 ‘דפוס גליצנשטיין’ מהבולטים שבבתי העסק ב’בית מטלון’, נאלץ לפרסם מודעות בעיתונות: “דפוס גליצנשטיין מודיע לקהל לקוחותיו שהשמועה על דבר שביתה, שכאילו פרצה בדפוסו, בשקר יסודה.” ככל שחלפו השנים מרבית החנויות, על-פי התהליך שעבר על האזור כולו, עסקו בריהוט ובטקסטיל. היו כאן נגריות, חנויות רהיטים וחנויות בגדים. משנת 1960 פעלה בבניין החנות של גרינברג ‘בדי ריפוד’.
כשמשה מטלון נפטר בשנת 1959 נכתב עליו בעיתון ‘הארץ’:
היה מעורכי הדין הראשונים בעיר יפו, מקצוע שעסק בו שנים רבות עד הכיבוש הבריטי. היה בא־כח הממשלה הטורקית לענייני ימאות. חבר המועצה הדתית בתל-אביב וחבר ועד הבחירות ביפו. ציר בקונגרסים ציוניים רבים, הקים מספד בתי כנסיות, ובית ‘לאם ולילד’ בנוה שאנן.
בניו אליעזר, עמנואל, נתנאל ועוזיאל, הם שירשו את הבית.
האגף העורפי של ‘בית מטלון’ נושק ל’סמטת אלוף בצלות’. בשנות ה-20 זאת הייתה נקודת הכניסה לשוק שנקרא תחילה ‘פסז’ הרצליה’ ובהמשך נדבק בו השם העממי ‘שוק הרצל’. זה היה שוק אוכל שפעל בסמטה, בין רחוב הרצל לבין רחוב השוק. השוק היה שילוב ייחודי בין הסגנון היפואי האוריינטלי, שהיה מוכר למרבית הסוחרים, לבין שווקים בעיירות יהודיות במזרח אירופה, שהיו מוכרים למרבית הקונים. ‘שוק הרצל’ ידע ימים טובים בשנות ה-30 ותחילת שנות ה-40. אחר-כך עברה עיקר הפעילות הצרכנית ל’שוק העליה’ הסמוך, ובעיקר ל’שוק הכרמל‘. בימי הצנע של שנות ה-50 התנקזה לאזור הסמטה, וליד הבית, פעילות ערה של שוק שחור. ‘שוק הרצל’ דעך, עד שחדל להתקיים בשנות ה-70.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
